|
|
صفحة: 267
בשביל מה יש מצילים אחרי שמיקמנו על הים המוני מפעלים שמותר להם לשפוך פסולת אל תוך המים , אחרי שייחדנו חלקים ממנו לתועלת הצבא וחלקים אחרים – לטובת כרישי נדל"ן , נשארנו עם קילומטרים בודדים של רצועת חוף שמותר , על פי 35 הכרזת הרשויות , להכניס בה אצבע אל תוך המים . ובקילומטרים הללו , זה מה שקורה : פיסת הים המוכרזת והמותרת מגיעה , במקרים טובים , לרוחב של 150 מטרים , מלוא עינו של מציל מנוסה . קיומו של מציל לגמרי לא מובטח . מטר אחד מקו ההכרזה , לכל כיוון – זבל ועוד זבל . וכדי להגיע אל החול הזהוב שבין השקיות , צריך לשלם לא מעט . בין 30 35–ל שקלים 40 יגבו ברוב החופים הלא–עירוניים עבור כל מכונית . בחופים שבהשגחת רשות הגנים הלאומיים , קצת יותר . במקום סל עם אבטיח , צריך רק ארנק מלא כסף . הבעיה היא שאין בררה . מי שרוצה חוף נקי , לפחות רצועת ים קטנה , חייב לשלם את נזקי הלכלוך של האחרים . סוג של אחריות חברתית מקוממת אבל הכרחית לגמרי . מראש הנקרה ועד זיקים , אנחנו משלמים עכשיו את מחיר ההתעלמות 45 והשאננות . האם נגיע אי פעם למצב שבו נוכל לשוב אל הים על סלינו , טפינו ואבטיחינו המצוננים – בחינם ? בישראל , עם כל הצער והכאב , זה לא יקרה . מתוך : 7 . 7 . 2003 , ynet שאלות הבנה . 1 הכותבת מציינת את טענתה בסוף המאמר : הבעיה היא שאין בררה . מי שרוצה חוף נקי ... חייב לשלם את נזקי הלכלוך של האחרים . ( שורה . ( 42 הסבירו את הטענה . . 2 אילו סיבות הכותבת מציינת לכך שהים מלוכלך ( החוף והמים ?( . 3 הכותבת משווה כדי לשכנע : הים של פעם ( שורות ( 13-5 לעומת הים של ימינו ( שורות . ( 46-36 ערכו השוואה בטבלה : כתבו את הדומה ואת השונה .
|
|