|
|
صفحة: 250
פעילות מסכמת 10 קראו את המאמר , וענו על השאלות שאחריו . כבודה האבוד של השפה / ברוריה אבידן–בריר מה קרה לעברית האהובה שלנו שככה ירדה מגדולתה ? ומתי התחילו כולם לדבר בשגיאות ? היו זמנים שבהם יכולת לקבוע את מצבו של אדם ומיקומו בחברה על פי שפתו . מי שרצו לפרוץ לעולם האינטלקטואלי , ידעו שעליהם להשביח את שפתם ולהעשיר אותה , אחרת לא יוכלו להצליח . היום גם סופרים מתגאים בשפה רזה בגובה העיניים . מי שמדבר בשפה גבוהה מסתכן בלהיות אאוט , חשוד ללא חנינה ביורמיות ובחנוניות . עורכי דין , יחצנים ואפילו עיתונאים שמתפרנסים ממילים , מילים , מילים , לא מתביישים לגלגל שגיאות צורמות ומקפיצות . אם תמימה שכמותי מעזה להעיר להם , יש בפיהם רק תשובה אחת : " כזה אני , ולא אכפת לי . ובכלל , אז מה מה אאם אם אני אני אומר אומר שאני שאני אוהב אוהב שלושה שלושה ביצים ב לארוחת בוקר ? כשאני מדבר אולי ' מתחלקות' לי שגיאות . כשאני כותב ז לא . "קורה אלא אשגם בשעה שהם כותבים , הזכר והנקבה מתערבלים זה בחיקו של זה . וארכאית אכמוני , שחרדה לכבודה האבוד של השפה , מלקטת יום יום , בסיזיפיות מעוררת חמלה , שגיאות הפזורות בעיתונים . למשל א , שאלה שמפנה עיתונאי למרו יין : " מתי השכרת את הדירה שלך בשינקין א " ? המרואיין אמנם היה שמח מאוד להיות בעל הדירה שאותה הוא משכיר אובעבורה היה יכול לקבל דמי שכירות פטורים ממס , אלא שהוא מתגורר בדירה אששכר מבעל בית , ולכן העיתונאי היה צריך לשאול אותו מתי שכר את דירתו ולא מתי השכיר אותה . עיתונאי אאחר חוקר את הדוגמנית אם היא מלווה בגדים ממעצבים . אז קודם כול לווים ארק כסף . בגדים שואלים או משאילי אבל בעצם למה אני נטפלת לקטנות ? השפה אשל היום , שבה כולם מכריזים שהחיים כאן לא סבבה , וכל זר הופך לאחי או לנשמה - היא סממן נפשי מי ולי לעדריות שלנו . היום אמביעים רגשות כמו כולם בעזרת חמש מילות יסוד והמון סימני שאלה . מי אצריך לגייס סגנון והבעות מילוליות כשאפשר לבטא רגשות וכמיהה בכמה מילות איסוד ? ואני , כמו דון קישוט איש למנשה , אמשיך להילחם בטחנות רוח ... מתוך : עיתון ידיעות ידיעות אאחרונות אחרונות 10 . 12 . 2003 ,
|
|