صفحة: 55

א . האם לברוח ? כפי שראינו עד כה , ההלכה היהודית , בגלגוליה השונים , מזהירה את האדם , שאסור לו להציל את עצמו אם עליו להרוג אדם אחר לשם כך . אולם האם נכון הדבר גם כאשר הצלת אדם אחד גורמת בעקיפין למותו של אדם אחר ? למשל , האם מותר לאדם לברוח משבי או ממאסר כדי להציל את חייו , גם כשהוא יודע שייגרם בכך מוות לאדם אחר ? האם היה מותר למישהו מבחוץ ( למשל לפרטיזנים ) להציל אדם ממחנה ההשמדה , כאשר ברור שכעונש על בריחתו יומתו שם אנשים אחרים ? הדעה המקובלת מבחינה הלכתית , היא שאסור לאנשים לנסות לשחרר שבוי אם כתוצאה משחרורו יומתו אחרים . עם זאת , נראה שמותר לשבוי עצמו לפעול למען שחרורו שלו , גם אם הוא יודע שבריחתו או שחרורו יביאו לרציחת מישהו אחר במקומו . ש אלה מה דעתכם על הבחנה זאת , המתירה לאדם להציל את עצמו ואוסרת על אחר להצילו ? מהו ההיגיןן שמאחוריה ? בתקופת השואה עלתה שאלה זו , של הצלת אדם תוך סיכון האחרים , במלוא חריפותה . לעתים יכלו אנשים לברוח ממחנה ההשמדה , אולם היה ברור שהנאצים ירצחו רבים מן היהודים שנותרו כעונש על הבריחה וכהרתעה מפני בריחות נוספות . האם במקרה כזה הבריחה מותרת ? קראו את שני הקטעים שבהם מוצגות שתי דרכי התנהגות שונות במצבים דומים בתקופת השואה . מתוך עדותו של יהודי במשפס אייכמן : " הייתי בקבוצה של שמונים איש , וידעתי מן הניסיון שכל כריחה של 1 ! n תעלה לנותרים בח"הם . ואם כי סייעתי לפרטיזנים , זייפתי דרכונים וחותמות , ואם כי הציעו להבריח אותי — ליטול עלי אחריות זו לח" הנותרים , לא הייתי מוכן . כיוון שאם אשאר — יש להם סיכוי , ואם אברח — אץ להם , ומי אני שאמור את דינם " ? על פי הרנ מ"צ נריח , "כריחה ממחנה השמדה בהלכה / מתון שנה בשנה תשכ"ב , עמי . 158-140 . 2 "מי אני שאגזור את דינם : " ? דילמות מתקופת השואה

מעלות הוצאת ספרים בע"מ


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار