|
|
صفحة: 205
עוד סרם כלה אלעזר לדבר על לב אנשיו , הפסיקו כולם את דבריו ומיהרו לעוגות מעשה , כי מלאו רוח וגבורה , אשר נלאו להכיל . וכמו חזקה עליהם יד אלוהים [— 1 וכאשר ניגשו לעשות את דברם , לא נפל לבם עליהם — כאשר יחשוב החושב — ולא משה מהם הרוח , אשר צלחה עליהם לשמע דברי אלעזר . אמנם רחמיהם נכמרו על קרוביהם מחמדי עיניהם , אולם המחשבה כי יעצו םובה על הנפשות היקרות להם , חיזקה את לכם . הם חיבקו את נשיהם כאהבה רכה ולחצו אל לבם את הילדים ונשקו להם בדמעות על עיניהם בפעם האחרונה , ויחד עם זה השלימו את עצתם , וידיהם כנכריות נחשבו בעיניהם למעשה הזה . ובהשיכם אל לבם את הרעה , אשר תמצא אותם בנפלם בירי הרומאים , מצאו את נחמתם בצרת הרצח הזה . ולא היה אף איש ביניהם , אשר נבצר ממנו אומץ לב לעשות את הדבר , וכולם שחסו את כני ביתם . אוי לאומללים האלה , אשר לקלה ככל הרעות נחשב ביניהם לשרווס בידיהם את נשיהם ואת בניהם ! ואחרי כלותם את הדבר הזה , לא יכלו עוד לשאת את מכאוביהם , וחשבו כי ח 0 א יחטאו להורגים אם "וותרו בחיים אחריהם אף שעה קלה . על כן מיהרו לאסוף את כל רכושם אל מקום אחד ולשלוח בו אש . ואחרי זאת בחרו בגורל עשרה אנשים מתוכם , אשר ישח 0 ו את כולם . וכל אחר השתרע על הארץ ליד אשתו ובניו ההרוגים , וחיבק אותם בזרועותיו ופשס כרצון את צווארו לשחיסה בידי האנשים , אשר מילאו את המעשה הנורא הזה . [— 1 ככה מתו כולם באמונה כי לא השאירו אחריהם נפש חיה למשוך כעול הרומאים . בכל זאת נסתרו מפניהם אישה זקנה אחת ואישה אחרת ממשפחת אלעזר . [ ... ] והרומאים אמרו בנפשם כי עוד תהיה להם מלחמה , ולבשו את נשקם לעת עלות השחר , והקימו גשרים על המעברות אשר בין השאלות ובין פרצי החומה והבקיעו אל העיר . ובראותם , כי אין איש מקרב האויבים , ורק שיממון נורא בקרב הארמון ודממה מסביב , נלאו להבין את דבר המעשה . [ ... ] וכאשר מצאו שם את המון ההרוגים , לא שמחו הפעם על אשר ראתה עינם באויביהם , כי אם השתוממו על רוחם הנדיבה ועצתם הנאדרה , אשר צחקה למוות , ולא שבה אחור מהמעשה הגדול הזה . על פי . יוסף בן מתתיהו , תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים , זי , חי . כשיס אלה הל אשר העידי אחר כך , על פי דמ י בן מתתיהו , על סיפור רגעיהם האחרונים של אנשי מצדה . מצדה
|
|