|
|
صفحة: 161
לדוגמה , נתבונן באיור . 4-1 מוצגת בו דוגמה לטבלה של תלמידים שעשויה להיות חלק ממסד נתונים של בית-הספר . תוכלו לראות שלכל הישויות בקבוצת התלמידים מוגדרות תכונות משותפות : מספר הזהות , השם , השכבה , הכיתה , הרחוב והעיר . לכן נוח לייצג כל ישות ( תלמיד ) כשורה בטבלה . הטבלה מייצגת אפוא קבוצת ישויות . כל עמודה ( הנקראת גם שדה ) בטבלה מייצגת תכונה אחת של קבוצת הישויות . בתוך המשבצות של הטבלה רשומים הערכים של התכונות ( הנתונים . ( כמובן , בעמודה של מספר הזיהוי לכל תלמיד יש ערך שונה . ערך זה מבחין בינו לבין תלמידים אחרים המיוצגים בטבלה . לשורה בטבלה נהוג לקרוא גם רשומה . כל רשומה מורכבת משדות ( עמודות ) – כל שדה מכיל נתון אחד ( ערך של תכונה אחת . ( לדוגמה , הרשומה הראשונה בטבלה מכילה את : הערך ' 1544 ' ( שנמצא בשדה ' מספר זהות , ( ' הערך ' יוסי כהן ' ( שנמצא בשדה ' שם , ( ' הערך ' יב ' ( שנמצא בשדה ' שכבה ( ' וכך הלאה . במילים אחרות , כל שדה בטבלה מייצג תכונה אחת מאוסף של כל התכונות המיוצגות . לכל שדה יש שם וטיפוס נתונים . באמצעות הגדרת השמות , השדות וטיפוסיהם מגדירים את מבנה הטבלה . מבנה זה נקרא גם ' סכימה של טבלה . ' שימו לב , הניסיון לרשום בשדה מסוים נתון מטיפוס אחר יגרום לשגיאה . איור 4-1 טבלה המייצגת את קבוצת הישויות – תלמידים
|
|