|
|
صفحة: 98
העלילה הנפוצה ביותר אצל הנוצרים הייתה עלילת הדם , ולפיה הואשמו היהודים בחטיפת ילדים נוצרים לפני חג הפסח ובשימוש בדמם כדי לאפות מצות . המאמינים בעלילות הדם טענו כי במעשה הזה היהודים משחזרים את רצח ישוע , שלפי אמונתם היהודים אחראים לצליבתו בפסח . הילדים , שלמעשה מתו ממחלה , מתאונה או מסיבות אחרות - שאינן קשורות ביהודים - נחשבו במותם לקדושים , ונערכו לכבודם טקסים דתיים . עלילת הדם המתועדת הראשונה אירעה בעיר נוריץ' שבאנגליה ב . 1144- יהודי העיר הואשמו ברצח ילד נוצרי , אך אשמתם לא הוכחה . כך קרה גם בעלילות דם אחרות , כאשר הגיעו למשפט . ואולם , ברוב העלילות היהודים כלל לא הועמדו למשפט , כי לא נמצאו עדויות מרשיעות . האפיפיורים פרסמו צווים שגינו את עלילות הדם , והן לא זכו לתפוצה באזורים שהיו בשליטתם . למרות זאת המוני העם הושפעו מעלילות הדם והאמינו בהן . עלילה אחרת נגד היהודים הייתה עלילת לחם הקודש - לחם המשמש בטקסי הכנסייה הקתולית , ולפי אמונת הנוצרים נהפך בטקס מיוחד לגופו של ישוע . לפי עלילה זו היהודים היו גונבים מן הכנסיות את לחם הקודש ומחללים אותו , ובכך היו בזים לנוצרים . הכנסייה מחוקקת חוקים כדי להבדיל את היהודים משכניהם מדיניות הכנסייה כלפי היהודים באה לידי ביטוי בהחלטות של ועידת הכנסייה שהתכנסה ברומא ב . 1215- ההחלטות נועדו להבדיל את היהודים מן הנוצרים ולצמצם את המגע ביניהם : בוועידה נקבע שהנוצרים צריכים להימנע מקשר עם יהודים מלווים בריבית ולהימנע מלהעסיק יהודים בתפקידים ציבוריים ; כמו כן נקבע כי יהודים ומוסלמים ילבשו בגד מיוחד שיזהה אותם ויבדילם מן הנוצרים . בממלכות הנוצריות חויבו היהודים לשאת על בגדיהם סימן עגול - טלאי היהודים - שצבעו היה אדום או לבן או אדום ולבן ; היו מקומות שבהם נקבעו סמלים אחרים ליהודים : ב1360- הגברים היהודים ברומא חויבו ללבוש מעין שכמייה אדומה קצרה , ואילו הנשים היהודיות חויבו ללבוש חצאיות אדומות ; בגרמניה לא היה צורך לקבוע סימן זיהוי ליהודים , כי גם כך הם נהגו לחבוש מרצונם כובע מחודד שנקרא כובע היהודים והיה בעיניהם סמל מייחד , ולא סמל משפיל . צבעו של כובע זה היה בדרך כלל צהוב , ולעתים לבן או אדום - בהדרגה חדלו היהודים בגרמניה לחבוש את הכובע , כנראה מפני שסיכן את חייהם . משום כך במאה החמש עשרה נחקקו בגרמניה חוקים שחייבו את היהודים לחבוש את הכובע . קביעת סימן מזהה ומייחד ליהודים באירופה בימי הביניים לא הייתה תופעה מיוחדת . בתקופה זו לבשו בני קבוצות שונות בגד מזהה או ענדו סמל מיוחד על בגדיהם - בהם היו אבירים , נזירים וחברי גילדות . ואולם , הסימן המבחין בין היהודים לבין סביבתם היה בעבורם סימן משפיל , והוא היה עלול גם לסכן את חייהם . משום כך ניסו היהודים להימנע מנשיאת הסימן , ואף ניסו לשלם כסף תמורת ביטול החובה לשאתו . היהודי זיסקינד , זמר נודד , שר לפני הבישוף . 1 מיהו היהודי ומיהו הבישוף ? על פי מה זיהיתם ? . 2 מה אפשר ללמוד מן התמונה על יחסי יהודים ונוצרים ? השטן והיהודים השטן מכסה את עיניה של דמות המייצגת את היהדות .
|
|