|
|
صفحة: 40
נוסף על הסקרמנטים ערכו אנשי הכנסייה גם טקסים אחרים , לדוגמה : ברכות לתנובת השדות , תפילות להורדת גשם או בעת מגפות , קבורת מתים . טקסים אלו הידקו גם הם את הקשר בין אנשי הכנסייה למאמינים . הכנסייה מעורבת בניהול המדינה הכנסייה ראתה את עצמה כבעלת תפקיד חשוב יותר מתפקידו של השליט - המלך או הקיסר , שכן היא עוסקת בעולם הרוחני ולא החומרי , ודואגת לגאולת נשמותיהם של מאמיניה . עם זאת , עד המאה האחת עשרה שתי המערכות - הכנסייה והמלוכה - שיתפו ביניהן פעולה : המלך נחשב למי שמולך בחסד האל , ואנשי הכנסייה שימשו לו יועצים וסייעו לו בפיתוח תחומים כגון חינוך וחקלאות . לדוגמה , בשנת 800 הכתיר האפיפיור לאו השלישי את קרל הגדול לקיסר בכנסיית פטרוס הקדוש ברומא , ולשם ניהול ממלכתו ופיקוח על תושביה נעזר קרל בבישופים ונזירים ( עמ' . ( 17 הכנסייה צברה במשך מאות שנים רכוש רב - כסף , זהב , מבנים וקרקעות בכפרים ובערים . הרכוש נאסף מגביית מסים ותשלומים , וכן ממתנות המאמינים ומרכוש שהם הורישו לכנסייה במותם . אנשי הכנסייה גם נהנו מזכויות יתר - שלא כשאר האנשים , הכנסייה הייתה פטורה מלשלם מסים לשליטים , ולכן קיימה ברווחה את נושאי התפקידים הבכירים בה . נוסף לכך , נושאי המשרות בכנסייה ידעו קרוא וכתוב , והבכירים שבהם שלטו ביסודות המנהל וידעו לארגן ולנהל מערכת כספים . משום כך המלכים נהגו להיעזר בהם ומינו אותם ליועצים , לשרים ולמנהלים בלשכת המלך . בתמורה לשירותים הללו העניקו המלכים לכנסייה נחלות קרקע כפאודום . כך השתלבה הכנסייה בשיטה הפאודלית וראשיה היו לווסאלים של המלכים ( עמ' . ( 28 מלכים ואדונים בחרו אנשי כנסייה למשרות בכנסייה והחלו לדרוש מאנשי הכנסייה שהם מינו להישבע להם שבועת נאמנות . כך נעשו אנשי הכנסייה כפופים להם . השליטים היו מעורבים גם במינויים של אנשי הכנסייה הבכירים ביותר , ובהם האפיפיור . נזירים תובעים תיקונים בכנסייה במאה האחת עשרה התארגנה בכנסייה תנועת רפורמה , כלומר תנועה למען תיקון ושינוי של הכנסייה . התנועה שאפה לנתק את הכנסייה מחסותם של שליטים ואצילים ולארגן אותה מחדש . הפעילים בתנועת הרפורמה היו נזירים ואנשי כנסייה , והנהיג אותה האפיפיור . הם דרשו שהבכירים בכנסייה , ולא מנהיגים " חילונים - " נוצרים קתולים שאין להם משרות בכנסייה - ימנו אנשי כנסייה לתפקידים בה . עוד דרשו הפעילים בתנועת הרפורמה שכמרים ימונו למשרותיהם בזכות כישוריהם ולא הודות לקשריהם , ושלא יישאו נשים . הפעילים בתנועת הרפורמה סברו שהכנסייה צריכה לעסוק בעניינים רוחניים ונעלים יותר מהעולם הגשמי , שהחיים הדתיים חשובים יותר מהחיים המדיניים , ושהמלוכה צריכה להיות הזרוע המבצעת של הכנסייה . היו כמרים ובישופים שקיבלו את משרותיהם מידי " חילונים" ולכן התנגדו לתיקונים , ולעומתם היו " חילונים" שהסכימו לתיקונים ורצו בטיהור הכנסייה . חילונים * בימינו הכוונה לאנשים בעלי גישה ביקורתית כלפי הדת שרואים את עצמם חופשיים באמונותיהם . לא כך בימי הביניים , אז המונח "חילונים" הצביע על נוצרים מאמינים שאינם בעלי משרות בכנסייה , ולא על אנשים שלא האמינו בנצרות הקתולית .
|
|