|
|
صفحة: 114
הפשיסטים משתלטים על מוסדות המדינה ב1924- הכריז מוסוליני על פיזור הפרלמנט ועל עריכת בחירות . לאחר מסע בחירות אלים , שהיה מלווה בפגיעות פיזיות ביריבים פוליטיים , ב"פיצוץ" כינוסים של מפלגות אחרות ובמעשי הונאה וזיופים , זכתה , כצפוי , המפלגה הפשיסטית ברוב המושבים בפרלמנט . מוסוליני לא היסס לפגוע באופוזיציה ולחסל יריבים פוליטיים . ימים אחדים לאחר שהמנהיג הסוציאליסטי ג'קומו מטאוטי נשא נאום בפרלמנט ומתח בו ביקורת על תוצאות הבחירות שנערכו בצל הטרור והאיומים הפשיסטיים , הוא נרצח על ידי המשטרה החשאית . רצח מטאוטי סימל את חיסולם הסופי של סממני הדמוקרטיה שנותרו במדינה וביטא את יחסו של מוסוליני למתנגדיו הפוליטיים . בעקבות הרצח גברה הביקורת בעיתונות ובדעת הקהל על הממשלה הפשיסטית , ורבים עזבו את המפלגה . באיטליה הפשיסטית המשיכו להתקיים המוסדות המסורתיים - המלך , הסנט ובית הנבחרים - אך הם נותרו נטולי סמכויות . חוקת איטליה הוחלפה בחוקה חדשה , שלפיה הפרלמנט אינו מפקח עוד על הממשלה . נקבע כי ראש הממשלה אינו כפוף עוד לפרלמנט וכי למלך בלבד סמכות למנותו או לפטרו . הדוצ'ה היה מנהיג המדינה וריכז בידיו סמכויות ועוצמה . המפלגה הפשיסטית הייתה המפלגה החוקית היחידה במדינה , ומשנת 1938 לא התקיימו עוד בחירות באיטליה . הפרלמנט פוזר , ובמקומו הוקם " בית הפ ff י והקורפורציות . " מוסוליני עצמו מינה את חברי בית הפשי והקורפורציות ואת מושלי המחוזות . גם במערכת המשפט התערב מוסוליני ופיטר שופטים עקב " אי-התאמה פוליטית . " במקרים רבים מונו לשופטים אנשים שכלל לא היו בעלי השכלה משפטית אך אימצו את תפיסות העולם של המנהיג . הוקמו בתי דין חדשים שנועדו לטפל בעברות פוליטיות ובכך להגן על המדינה . את השופטים בבתי דין אלו מינה מוסוליני בעצמו , פסקי הדין ניתנו בהליכים של שיפוט מהיר , ומן הנאשמים ניטלה כל זכות ערעור עליהם . בתחום יחסי העבודה אסר מוסוליני , על פי חוק מ , 1926- את קיומם של איגודים מקצועיים לא פשיסטיים . הפיקוח הממשלתי על הכלכלה הגיע לשיאו כאשר העובדים והמעסיקים חויבו להתאגד בקורפורציות ( תאגידים ) על פי ענפי המשק : תעשייה , חקלאות , מסחר , בנקאות , תובלה יבשתית , תובלה ימית ואווירית . הקורפורציות קבעו את שכר העבודה , את מכסות הייצור ואת מחירי המוצרים . השביתות נאסרו , וסכסוכי עבודה נפתרו בבוררות במסגרת הקורפורציות . לניהול הקורפורציות מונה שר מיוחד , שר הקורפורציות ; אך למעשה מוסוליני מילא תפקיד זה במשך תקופה ארוכה , כדי לכוון את הכלכלה ולפקח עליה . כל הפעולות הללו לוו במעשי טרור מצד השלטון . הטרור באיטליה גבר , ובמהלכו נרדפו ונאסרו מי שנחשבו למתנגדי המשטר . זכויות היסוד של האדם והאזרח - כגון חופש הדיבור וההתאגדות - נרמסו . עורכי עיתונים מונו מטעם השלטון , ומי מהם שניסה להביע דעות עצמאיות גורש מאיטליה . העיתונות בפיקוח השלטון דאגה לדווח על נאומיו המלהיבים של מוסוליני גם כאשר הנאספים הגיבו להם בקור רוח . בתוך המדינה התרחשו רציחות פוליטיות , ולאחר שהמתנגדים למשטר ברחו מאיטליה או גורשו ממנה התרחשו רציחות גם מחוצה לה . הדמוקרטיה באיטליה מחוסלת
|
|