|
|
صفحة: 84
בריטניה וצרפת מתמודדות עם משברים פוליטיים הקשיים הכלכליים בבריטניה ובצרפת החריפו את המשברים הפוליטיים בהן , וכוחן נחלש . על רקע המצב הכלכלי המידרדר נבחר בבריטניה בשנת 1923 בפעם הראשונה לראשות הממשלה נציג ממפלגת הלייבור , מפלגת העבודה הבריטית . מפלגה זו נאבקה מאז הקמתה ב1900- למען שיפור של תנאי העבודה ותנאי החיים של הפועלים . ואולם , גם ממשלת הלייבור לא הצליחה לפתור את בעיותיה הכלכליות של בריטניה - היא הנהיגה את בריטניה תשעה חודשים בלבד , ואחר כך שבה לשלטון ממשלה בראשות המפלגה השמרנית . במשך עשר שנים מתום המלחמה התחלפו בבריטניה שש ממשלות בזו אחר זו . הפיצול הפוליטי בצרפת הביא לחילופי ממשלות תכופים והחליש את המדינה . מפלגות רבות התחרו על קולו של הבוחר , ובעשרים השנים שבין שתי מלחמות העולם התחלפו בצרפת ארבעים ממשלות . כדי להקל את מצוקת המובטלים יצרה הממשלה מקומות עבודה בתחום התשתיות : פיתוח רשת תחבורה ובניית שיכונים למחוסרי אמצעים . בריטניה הנהיגה תשלום קצבת אבטלה לתקופה של חמישה עשר שבועות . למרות המאמצים לא פחת מספר המובטלים , והמשבר הכלכלי החריף . בשנת 1926 שביתה כללית שיתקה את בריטניה והמחישה את חומרת המשבר במדינה . השביתה הקיפה את כל ענפי המשק - היא החלה בשביתת כורי הפחם במחאה נגד ההחלטה של בעלי המכרות להפחית את שכר העבודה במכרות , החלטה שנועדה להבריא את הענף . ססמת הכורים השובתים הייתה : " אף לא פני ( מטבע בריטי ) אחד משכר העבודה , אף לא שנייה נוספת ליום העבודה . " בתמיכת האיגודים המקצועיים החלה שביתת אהדה , ואל הכורים הצטרפו גם פועלי הרכבות , הפועלים בתעשיות הברזל , הפלדה , הבניין , פועלי הדפוס ועוד אחרים . בתגובה הכריזה הממשלה השמרנית של בריטניה על מצב חירום ושלחה חיילים אל הנמלים ואל תחנות הכוח . אלפי מתנדבים גויסו כדי למלא את מקומם של השובתים ולהפעיל את התחבורה הציבורית ותעשיות חיוניות אחרות . כעבור תשעה ימים הסתיימה השביתה הכללית , אבל הכורים המשיכו לשבות עוד שישה חודשים , ורק אז נאלצו להפסיק את השביתה ולשוב לעבודה בתנאים שהכתיבו מעבידיהם . בעקבות שביתה זו חוקק הפרלמנט הבריטי ב1927- חוק האוסר שביתות כלליות שמטרתן לכפות על הממשלה לנקוט מדיניות מסוימת . פקק תנועה בלונדון בימי השביתה הכללית , 1926
|
|