|
|
صفحة: 458
ב 3 . המסורה בתקופה הארוכה שהעם חי בגלות , הייתה הקריאה בתנ " ך חלק מרכזי מחיי התרבות והמסורת , אך הטקסט המקראי היה לא מנוקד , וקשה היה לשמר קריאה אחידה ומדויקת שלו . כך נולדה המסורה . המסורה היא הניקוד , הטעמים ואוסף של הערות המלוות את נוסח המקרא . אלה נוספו לגוף הטקסט המקראי רק בימי הביניים , ומטרתם - שמירה על דיוקו של הטקסט ועל דיוק הקריאה בו , כיאה לספר מקודש . המסורה היא פרי עבודה של דורות רבים של חכמים ( מסךנים . ( החל מן המאה ה6- לספירה החלו לאסוף ולרשום הערות על אופן קריאת מילים מסוימות בתנ"ך , על צורות כתיב מיוחדות ועל הבדלי נוסחאות . הניקוד , סימני הטעמים וההערות לא נכתבו בטקסט עצמו מפאת קדושתו . הטקסט המקודש , שקוראים מתוכו קריאה בציבור ( בבית הכנסת , ( נכתב על גבי מגילה , ובמגילה כזאת אין משנים ואין מוסיפים שוס אות או סימן . רק כאשר התחילו לכתוב ספרי תנ"ך , העשויים דפים כרוכים לשם לימוד ( ולא לשם קריאה בציבור , ( התחילו לרשום בהם את הערות המסורה . ההערות נרשמו סביב הטקסט המקראי , ולכתיב שהוא עיצורי בעיקרו , הוסיפו את סימני הניקוד והטעמים . סימני הניקוד והטעמים נוספו לטקסט מהמאה ה6- עד המאה ה . 8- היו מסורות שונות ושיטות ניקוד שונות . השיטה המוכרת לנו היום היא השיטה הטברנית - של חכמי טבריה . הנוסח המפורסם והמדויק בנוסחיה של השיטה הטברנית הוא של אהרן בן-אשר מן המאה ה . 10- ס » מנ » הניקוד במקרא מסמנים את הגיית התנועות , כפי שנמסרה וכפי שנשתמרה בקריאה במשך דורות , וכאמור , הם נוספו לטקסט כדי לשמר הגייה זאת . הגיית התנועות , המסומנות בסימני הניקוד המקראי , הייתה שונה מההגייה של ימינו . למשל היום איננו מבדילים בין התנועות המסומנות בפתח ובקמץ - שתיהן הגויות , בימינו 1 Mp ? . a . sagar = אולם במסורת ההגייה הטברנית היה , כנראה , הבדל בין שתי התנועות , ולכן נקבעו עבורן שני סימנים שונים . מפאת הקדושה של הכתיב במקרא , לא הכניסו הנקדנים שינוי באותיות , אלא רק הוסיפו סימני ניקוד כעזר לקריאה . כך נוצרו לפעמים כפילויות בכתיב , כגון.- הולזל / ה ' לך ; זרוע / זרע ; ךאית / ראת / ךאתה ; מצולות / מצלות . סימני הניקוד , ראו עמי . 242
|
|