|
|
صفحة: 360
פרק ג : נשוא ונושא למילים ולצירופים בכל משפט מכל סוג ( פשוט , מאוחה או מורכב ) יש תפקידים תחביריים , הנקראים חלקי המשפט . חלקי המשפט הבסיסיים הם : נשוא , נושא , לוואים , מושאים ותיאורים . נסקור בקצרה את אפיוני החלקים האלה ואת דרך זיהוים . בשלב זה יודגמו חלקי המשפט במשפטים פועליים בלבד . ג . ו הנשוא הנשוא הוא החלק המרכזי במשפט והוא מכיל את יסוד הזמן . כל שאר החלקים במשפט תלויים בו . לכן זיהוי הנשוא חשוב כנקודת התחלה לזיהוי שאר התפקידים . אם יש במשפט פועל "אמיתי" ( פועל נטוי , פועל מפורש בזמנים עבר , הווה , עתיד או בדרך הציווי ) - הרי הוא הנשוא . כדי להיות בטוחים , שזה פועל "אמיתי , " רצוי לבדוק אס אפשר לשנות את זמנו . אם יש במשפט מספר פעלים כאלה , כל אחד מהם הוא נשוא , וזאת ההוכחה שיש במשפט הנתון מספר פסוקיות או איברים . דוגמות לפעלים "אמיתיים : " . 1 רצתי במהירות הביתה כמו איזה רץ מקצועי . . 2 כשתודיע לי בטלפון , שהאורח מגיע , ארוץ במהירות הביתה . . 3 ההודעה שהאורח מגיע התקבלה לפני שעה . . 4 גידי אמר : תצנ במהירות הביתה ! . 5 הריצה המהירה שלך לא תועיל , כי עד שתבואי הוא כבר jT ; שימו לב.- צורות בינוני זקוקות לבדיקה : במשפט 1 רק רצתי היא פועל אמיתי , והוא הנשוא היחידי במשפט . בשינוי זמנו של המשפט לעתיד רק מילה זאת תשתנה , ואילו רץ תישאר בצורת הבינוני , מה שמוכיח שרץ מתפקדת כאן כשם-עצם ולא כפועל . מילים , כגוף ריצה , הודעה ( משפטים ( 5 , 3 הן שמות פעולה , וכל שם פעולה הוא שם עצם מבחינה דקדוקית . חשוב לשים לב שבמילים אלה אין יסוד זמן ואין להתייחס אליהן כאל פועל , גם אם הן מסמנות במשמען פעולות . אחרי זיהוי הנשואים אפשר לקבוע את סוגם של המשפטים . ג 2 . נשוא מורחב בנשוא המורחב יש מספר מילים , אך הוא נשוא אחד - הוא מציין אירוע או מצב אחד . יש שלוש חלופות עיקריות של נשוא מורחב : פועל נטוי עם פועל במקור , שני פעלים נטויים וצירוף כבול . פועל נטוי עם פועל במקור , כגון הצליח להגיע , יכול ללמוד , מרבה לאכול , נוהג לשלם . שני הפעלים מתפקדים כחלק משפט אחד , ויחד הם מהווים נשוא מורחב . מבחינת המשמעות דווקא הפועל השני ( המקור ) הוא העיקר , ואילו הפועל הנטוי הוא רק פועל עזר שלו , כעין תוספת , שמוסיפה מידע על אותה הפעולה . למשל : הצליח להגיע - הגיע בהצלחה , מרבה לאכול - אוכל הרבה ; נוהג לשלם - משלם ועושה זאת כנוהג . מבחינת הדקדוק רק הפועל הראשון יכול לנטות בזמן - יצליח להגיע , הרבה לאכול , נהג לשלם . הפעלים יצליח , מרבה , נוהג הם פעלים "אמיתיים . " שני הפעלים - האמיתי והמקור - מחלקים ביניהם את תפקיד הנשוא : הראשון , הפועל האמיתי , מקבל את עיקר התפקיד הדקדוקי והשני , המקור - את עיקר התפקיד הסמנטי , ויחד הם נקראים "נשוא מורחב . " שני פעלים נטויים המציינים יחד אירוע או מצב אחד , כגון : שב והזדיש , חזר והסביר , מיהר והשיב . זהו מבנה נוסף של נשוא מורחב . אין כאן שתי פעולות , הקשורות ביניהן בקשר של הוספה , כמו בנשוא הכולל . זאת חלופה סגנונית לסוג הקודם של הנשוא המורחב , ובקלות נוכל להמיר כל צמד כזה למבנה של פועל נטוי עם פועל במקור - שב להדגיש , חזר להסביר , מיהר להשיב . תפקידי המקור , ראו עמי . 398 מודאליות בנשוא מורחב , ראו עמי . 99
|
|