صفحة: 234

ב 2 . אותיות הא ' יב כסימני העיצורים כל הנאמר על תכונות העיצורים - קשור להגייתם , וההגייה היא תמיד הבסיס לכל דיון בתורת ההגה . אולם לעיצורים השונים יש ייצוג גם בשפה הכתובה , כלומר באותיות . כל אותיות הא"ב העברי מייצגות קודם כל את העיצורים . החפיפה בין ההגה לבין האות הכתובה אינה מלאה . בצמדים כגון.- ב / ו , (\ 0 ט / ת מ , ( כ / ק , ( k ) ס ( s ) &/ יש שתי אותיות , שמייצגות הגה אחד בפי דוברי העברית של ימינו . עוד כפילויות בכתב הן אותיות כגון א / ע , ח / כ שנהגות כהגה אחד בפי רוב הדוברים היום . סיכת הכפילות הזאת היא השמרנות של הכתב לעומת שינויים שמתהווים בהגייה . הכתב מבטא לפעמים תכונות , שהיו קיימות פעם ואבדו . דווקא שמרנות זאת של הכתב עוזרת לנו לפעמים להסביר תהליכי הלשון שהתרחשו בעברית העתיקה . ב 3 . עיצורים שכנים בדיבור לעולם איננו הוגים הגה אחד לבדו . עיצור תמיד ממוקם בתוך רצף של הגיים - עיצורים ותנועות . אם בתוך הרצף הזה יש שני עיצורים סמוכים זה לזה - ללא הפרדה של תנועה ביניהם , הם נקראים " עיצורים שכנים , " כמו . נ ^ ר , מ \ 3 ) ב ) ח , ה ^(^( 5 ^ נ ) ו , ה 5 > ח ) ין . לעתים תכונות של עיצורים שכנים משפיעות זו על שני עיצורים שכנים העומדים בסוף מילה , נקראים "צרור עיצורים . ( ff ipn r < a no : " אם לפי צורתה של המילה אמורים להופיע שני עיצורים שכנים זהים , הם מתלכדים . תופעה זאת נקראת מכפל . למשל , במקום ק 3 ) צ ) ר מתקבל המכפל קצר , במקום תכנ ^ י - מתקבל ת ? נתי . ב 4 . דגשים סימן הדגש ם הוא חלק ממערכת הניקוד העברי , אך הוא אינו קשור כלל לתנועות אלא לעיצורים . מבחינים בין שני סוגי דגש : דגש חזק ודגש קל . דגש חזק הוא תמיד סימן למכפל עיצורים , כלומר , לשני עיצורים זהים שהתלכדו : שבתתם ?<— שבתם . המכפל יכול לנבוע משתי סיבות . אם המכפל נובע מתבנית המילה , ( כלומר , הוא נובע מבניין או משקל דגוש ) הרי זה דגש חזק תבניתי : סכן , התלןשט , שנוי . אם המכפל נובע מהידמות ( כלומר , הוא משלים עיצור שנעלם ) הרי זה דגש חזק משלים : מפלת , ? שבר . הדגש החזק ( על שני סוגיו ) יכול להופיע בכל הומופונים , ראו עמי . 439 דגש חזק , ראו גם עמי . 258-256 ? מתון : חנניה וייכנע , עברית עלי < ה . כמה מילים זהות בצליל יש בשיר זה ? מדוע הן שונות בכתב ?

מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


 لمشاهدة موقع كوتار بأفضل صورة وباستمرار