|
|
صفحة: 453
פוק א : ראשית הלשון העברת א . ו סיפור חיים מרתק הלשון העברית היא אחת הלשונות הנחקרות ביותר בעולם כולו , לא רק על ידי יהודים אלא על ידי בלשנים מכל העולם , שכן סיפור חייה של העברית הוא מרתק ונדיר . העברית בת-זמננו "נולדה מחדש" לפני כ100- שנים , אבל יש לה שורשים עתיקים והיסטוריה ארוכה של אלפי שנים . הלשון המוכרת והמשמשת אותנו היום , יש בה רבדים-רבדים של תופעות דקדוק ותחביר , של מילים ושל ביטויים , שנוצרו בעברית בתקופות שונות , וגם כאלה שנקלטו בה במשך הזמן משפות אחרות . כשאנו משתמשים בלשון העברית , בדרך כלל איננו מבחינים בין החלקים , שהיו בה כבר לפני שלושת אלפים שנה , או לפני אלף שנים , או לפני מאה שנים או אלה שנקלטו בה רק בשנים האחרונות . בספר זה למדנו על תופעות שונות של העברית בת-זמננו , הלשון החיה שאנו מדברים בה ומאזינים לה בשיחות של יומיום , בשיעורים , ברדיו ובטלוויזיה , הלשון שילדים רוכשים כמעט מיום היוולדם , הלשון שאנו כותבים בה וקוראים בה סיפורים , שירים , ספרי לימוד , עיתונים , מכתבים , שלטי חוצות , כתוביות , פתקים , הודעות ועוד . שפות משתנות עם הזמן וכל הזמן . הן משתנות משום שדובריהן משתנים : עמים נודדים , כובשים ונכבשים , ומשום שתרבותם משתנה . ביחידה זאת נלמד על התקופות החשובות בתולדות העברית , ונכיר חלק מן המאפיינים הייחודיים לכל תקופה . א 2 . העברית ובנות משפחה כמו בין בני אדם גם בין לשונות יש "קשרי משפחה . '' יש לשון "אימא " אשר יש לה "בנות . " השפות הבנות שונות במקצת מאימן , וה"נכדות" שונות עוד יותר . מי שיודע אפילו מעט ערבית , מוצא קווי דמיון בינה לבין העברית a ,: lJD / kataba ) ; y ) 0 w / samK טיב / טוב ; מברוק / מבורך ; מלאן / מלא . ( בשתי השפות יש מערכת דומה של שורשים ושל תבניות - שורשים דומים בהגייהם וכמשמעם הכללי , המשתבצים בבנייני הפועל ובמשקלי השם . גם בנייני הפועל דומים בשתי השפות , ובשתיהן יש התאם בגוף , במין וכמספר בין הנשוא הפועלי לבין גרעין הצירוף השמני המשמש נושא , ועוד . קשרי משפחה כאלה ניתן למצוא גם בין האנגלית לגרמנית : אמא ; mother mutter / 1 לתת , geben / give = בין איטלקית לבין ספרדית לתת , נתתי ; di / dia = טוב . bueno / bene = העברית שייכת לקבוצת הלשונות השמיות . לשונות אלה התפשטו כעת העתיקה בכל המרחב הגדול של אסיה-אפריקה . בקבוצת הלשונות השמיות מונים חמש קבוצות משנה עיקריות : הענף האכדי ובו גם הבבלית והאשורית ( החל מן האלף השלישי לפנה"ס ;( הענף הכנעני ( החל מן האלף השני לפנה"ס , ( ובו , נמצאת גם העברית ; הענף הארמי ( החל מן המאה ה9- לפנה"ס , ( ובו לשונות ארמיות המשתרעות על פני תקופות ארוכות ובמרחב גיאוגרפי גדול ; ענף הערבית הדרומית ( החל מן המאה ה8- לפנה"ס , ( שהתפצלו ממנו כמה מן השפות החבשיות ( באתיופיה ) כמו האמהארית ; הענף הערבי , ובו בעיקר הערבית הקלאסית , שהוא הענף הצעיר ביותר בין הלשונות השמיות ( החל מן המאה ה5- לפנה"ס , ( והניבים השונים שלו הם הנפוצים ביותר מכלל השפות השמיות בימינו . חלוקת השפות השמיות לפי מיקומן הגיאוגרפי . השפות החיות בימינו : ערבית , חבשית , ארמית חדשה ועברית .
|
|