|
|
صفحة: 282
סיכום במאה התשע עשרה ניכר גידול מרשים באוכלוסייה היהודית באירופה . הגידול הגביר את המצוקה החומרית של היהודים , ובמיוחד את המצוקה של היהודים במזרח אירופה בגלל הגבלות שהוטלו עליהם . משום כך החלו היהודים להגר מארץ לארץ בתוך אירופה וממקום למקום בתוך הארצות . ארץ ההגירה מחוץ לאירופה המועדפת על היהודים הייתה ארצות הברית - מאז שנות השמונים של המאה התשע עשרה ועד שנת 1914 היגרו כשני מיליון מיהודי מזרח אירופה לארצות הברית . לעומת הרוב - שבחר להגר בתוך אירופה או לארצות הברית - רק מיעוט בחר לעלות לארץ ישראל . מיעוט זה פעל בהשפעת הרעיון הלאומי . בהשפעת " סופות בנגב" ב1882- פרסם פינסקר בעילום שם חוברת כתובה בגרמנית וכותרתה " אוטואמנציפציה : קול קורא לבני עמו מאת יהודי רוסי . " לטענתו , העם היהודי חייב לפעול בעצמו למען שחרורו . זוהי האוטואמנציפציה , ומשמעותה שחרור עצמי . ביזמתו של פינסקר התכנסה בשנת 1884 ועידת היסוד של תנועת "חיבת ציון" בעיר קטוביץ . את פריצת הדרך לרעיון הלאומי היהודי פרץ בנימין זאב הרצל בקונגרס הציוני הראשון , בבאזל בשנת . 1897 עוד לפני הקונגרס הראשון החלו להגיע לארץ ישראל יהודים בעלי תודעה לאומית . העלייה הלאומית הראשונה החלה ב . 1882- מאז ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה הגיעו לארץ ישראל שני גלי עלייה , המכונים " עלייה ראשונה" ו"עלייה שנייה" ובהם כחמישים וחמישה אלף עולים . רבים מן העולים התקשו להסתגל לתנאי המקום הקשים ועזבו את הארץ . אידאולוגיות לאומיות התפתחו גם מחוץ לציונות , ובהן : הבונד - ביקש לפעול למען אוטונומיה לאומית ותרבותית ליהודים בארצות מגוריהם וכיוון את פעילותו אל הפרולטריון ובעלי המלאכה היהודים ; הטריטוריאליזם - חיפש חלופה בכל טריטוריה אפשרית ; והאוטונומיזם - ביקש לבסס את הקיום היהודי בגולה באוטונומיות תרבותיות-קהילתיות בארצות רבות , ובהן גם ארץ ישראל .
|
|