|
|
صفحة: 144
הנדידה של רבים מן הכפר אל העיר יצרה עודף של ידיים עובדות וכוח עבודה זול . מצב זה אפשר לבעלי המפעלים לנצל את העובדים . ואכן , תנאי עבודתם של הפועלים היו ירודים ביותר : יום עבודה של פועל בבית החרושת או במכרה היה ארבע עשרה ואפילו שש עשרה שעות עבודה - בשכר נמוך ביותר ובתנאי עבודה שסיכנו את חייו ובריאותו . הפועלים לא היו זכאים לביטוח מפני תאונות או לביטוח בריאות , ומי שנפצע או חלה פוטר מיד מעבודתו בלי לקבל פיצוי כלשהו . מעסיק היה יכול לפטר פועל בלא אזהרה מראש , והפועל המפוטר לא היה זכאי לדמי אבטלה . במפעלי התעשייה הועסקו משגיחים - הם נהגו בקפדנות רבה עם הפועלים והטילו עליהם עונשים כבדים , ובעיקר קנסות כספיים על איחור לעבודה , על שיחה במהלך העבודה , על עבודה רשלנית ועוד . לפועלים לא הייתה זכות להתאגד כדי לנסות לשפר את תנאי עבודתם . השכר הנמוך של הפועלים אילץ נשים , ולעתים קרובות גם ילדים , לעבוד כדי לסייע בפרנסת המשפחה . בעלי המפעלים העדיפו להעסיקם משיקולים של רווח - שכרם של הנשים והילדים היה נמוך עוד יותר משכר הפועלים הגברים . בעקבות זאת נפגע גם מבנה המשפחה . שעות העבודה הארוכות גרמו להתרופפות של קשרי המשפחה : הנשים , האימהות , יצאו מן הבית לעבוד במשך שעות ארוכות , והילדים נותרו בבית בלא השגחה ; הילדים העובדים החמיצו את תקופת הילדות והתבגרו בטרם עת . . 1 כיצד ביטא האמן את סבלם של הפועלים והמובטלים ? ילדים עובדים במתפרה , לונדון 1848 הילדים כורכים חוטים על סלילים לצורך תפירה במכונות תפירה . אצבעותיהם הדקות והגמישות התאימו במיוחד לעבודה זו . בתמונה נראה המשגיח מכה את אחד הילדים שכנראה התרשל בעבודתו . סבל הפועלים והמובטלים ביום שלג , שווייץ , 1894
|
|