פרק חמישי: הורים וצאצאים

صفحة: 102

דגי סלמ ? ן בוקעים מן הביצים באחד הנהרות בצפון אירופה או בצפון אמריקה . משם הם נודדים אל האוקיינוס וחיים בו שנים אחדות . לאחר שהם מתבגרים , הם נודדים אלפי קילומטרים , וחוזרים מן הים אל הנהר , שהחלו בו את חייהם . הנקבות מטילות את הביצים במי הנהר , והזכרים מפרים אותן . שעות אחדות אחר כך דגי הסלמון הבוגרים מתים . חרקים רבים , כגון : הפרפר טוואי המ ? י , חיים רק עונה אחת . באביב הם בוקעים מן הגלמים , מוצאים בני–זוג , מזדווגים , וזמן קצר לאחר ההפריה הם מתים . בתקופה קצרה זאת הזכרים מספיקים להפרות את הנקבות , והנקבות מספיקות להטיל את הביצים המופרות . הביצים נשארות בתרדמה עד האביב הבא , ואז יבקעו מהם זחלים . הזחלים יגדלו , יתגלמו , ודור הפרפרים הבוגרים הבא יבקע מתוכם . אצל גמל שלמה ואצל העכביש אלמנה שחורה סופם של הזכרים דרמתי במיוחד : בזמן שהם מפרים את בנות זוגם , או מיד אחר–כך , הנקבות נועצות בהם את לסתותיהן וטורפות אותם . אמנם כך חייהם של הזכרים באים אל קצם המהיר ( בלי שיזכו לראות את צאצאיהם , ( אך במותם הם תורמים לנקבה ארוחה מזינה . ארוחה זאת מגדילה מאוד את הסיכויים שהביצים שהם הפרו , יתפתחו בהצלחה בגופן של הנקבות , ודור חדש יבקע מהן . שאלה אחת התלמידות טענה : ” מבחינה מסוימת שלושת היצורים : דגי סלמון , הפרפר טוואי המשי וצמחי במבוק , הם ’יצורים חד–שנתיים , ' על אף שחלק מהם חיים שנים רבות " . דונו בטענה זאת , והסבירו אותה . גמל שלמה טוואי המשי דגי סלמון

السابق  |  التالي