|
|
صفحة: 11
לתמונות בודדות , אלא פועלת באופן רציף . הבדל זה קשור בעיקר במבנה הרשתית . ברשתית מצויים למעלה ממאה מיליון גלאים זעירים , המכונים קולטני-אור . כל קולטן-אור מפיק אות חשמלי הנמצא ביחס ישר לעוצמת האור הפוגע בו . כל הקולטנים מחוברים לעצב הראייה , המוליך למוח את התפוקות החשמליות שלהם . הדרך שבה נעשה הדבר עדיין אינה מובנת לחוקרים במלואה . עם זאת , ידוע שמספר הסיבים בעצב הראייה קטן בהרבה ממספר הקולטנים , ועל כן הקולטנים מחוברים לעצב הראייה בקבוצות , ובחיבור מעורב תהליך ריבוב כלשהו . צפיפות הקולטנים היא מרבית במרכז הרשתית ויורדת לכיוון השוליים . ישנם קולטנים משני סוגים : קנים וחרוטים ( או מדוכים . ( רוב הקולטנים הם קנים ( מספרם כ100- מיליון ) והשאר חרוטים . לשני סוגי הקולטנים יש תכונות שונות ' א . הקנים רגישים רק לעוצמת האור , ואילו החרוטים רגישים הן לעוצמה והן לצבע . ב . כל חרוט שולח למוח תפוקה חשמלית נפרדת , ואילו הקנים מחוברים בקבוצות , שכל אחת מהן שולחת למוח תפוקה חשמלית משותפת . לכן , השטח האפקטיבי של גלאיקנים יחיד ( המורכב , כאמור , מקבוצת קנים ) גדול בהרבה מזה של גלאי חרוט . לכך יש שתי תוצאות . מחד , היכולת להבחין בפרטים באמצעות הקנים נמוכה בהרבה מזו של החרוטים , ומאידך , הקנים רגישים לעוצמות אור נמוכות בהרבה ( פי 10 , 000 בערך ) מן החרוטים . רגישותם הגבוהה של הקנים לאור גורמת לכך שהם האחראים לראייה בלילה , כאשר רמת התאורה נמוכה . אולם בשל כך , היכולת להבחין בפרטים בלילה נמוכה בהרבה מאשר ביום . ג . החרוטים מרוכזים במרכז הרשתית ואילו הקנים מפוזרים בעיקר באזורים ההיקפיים של הרשתית . הבחנה בצבעים האור שאנו רואים מורכב מגלים אלקטרומגנטיים . העין מסוגלת להבחין בתחום מוגבל של הספקטרום , המכונה התחום הנראה , והוא משתרע בין אורכי הגל 350 nm ועד 780 nm בקירוב . העין אינה מסוגלת להבחין בגלים בעלי אורכי גל ארוכים יותר ( בתחום התת-אדום ) או קצרים יותר ( בתחום העל-סגול . ( באיור 1 . 2 מובא תיאור של תלות רגישות העין באורך הגל , או הרגישות הספקטראלית היחסית של העין .
|
|