|
|
صفحة: 257
פרק : 17 לחיות עם מחלוקת - יחסי בין דתיים חילונים חילוקי הדעות בין דתיים לחילונים בסוגיות כמו צביון השבת בפרהסיה , או גיוס תלמידי ישיבות לצה"ל טעונים רגשות עזים ומלווים בביטויים חריפים משני הצדדים . חמורות מהן הן המחלוקות בסוגיית הנהגת נישואים אזרחיים ובסוגיית " מיהו יהודי , " שכן מחלוקות אלו מאיימות לפלג את החברה הישראלית היהודית . עם זאת , יש הסבורים כי האיום המרחף על לכידותה של החברה הישראלית היהודית בפתחה של המאה ה , 21- כאשר כל צד מודע יותר לכוחו ולהישגיו , מתון יותר מאופיו של האיום בשנות ה50- וה60- של המאה ה . 20- אז הייתה התחושה של שני הצדדים , כי מדובר בהכרעות גורליות העתידות לעצב את דמותה של המדינה . בשנות ה50- וה60- ועד שנות ה70- של המאה ה20- חשו הדתיים , כי הם נתונים תחת מתקפה חילונית . תחושה זו נבעה הן מהיותם מיעוט מספרי והן מהציפייה הכללית שהחברה הישראלית תעבור תהליך של חילון . ציפייה זו התבססה על התפיסה השלטת באותם ימים , כי החילון הוא רכיב מרכזי של העולם המודרני בכלל ושל התנועה הציונית בפרט . לכך יש להוסיף את הדומיננטיות הפוליטית והתרבותית של מפלגות השמאל ושל התארגנויות כמו "הליגה למניעת כפייה דתית . " החרדים , שראו בהלך רוח זה סכנה לכל מה שהם מאמינים בו , הגיבו במאבק . הם קיימו הפגנות אלימות נגד חילול שבת , נגד ניתוחי מתים ונגד חנויות שמכרו בשר חזיר . במקביל , הם פעלו לשמר את תפיסת העולם החרדית באמצעות מערכת חינוך עצמאית והשגת פטור משירות צבאי לנשים ולבחורי ישיבות . הדתיים הלאומיים ריכזו את המאבק בניסיון להבטיח את צביונה היהודי של המדינה , וזאת באמצעות חוקים שהקנו לדת היהודית מעמד בחיים הציבוריים . בסוף שנות ה70- חלה תמורה במערכת היחסים בין הצדדים , עם עלייתו לשלטון של הליכוד , שראשיו נחשבו קרובים יותר למסורת הדתית . כוחם הפוליטי של החרדים גדל , והם השתלבו בעמדות כוח מרכזיות במערכת הפוליטית , השפיעו על קבלת החלטות ודאגו להפניית משאבים ותקציבים למגזר החרדי ) ראו פרק . ) 8 גם בתודעתו העצמית של הציבור הדתי-לאומי חל בשנים אלה שינוי , שעיקרו השאיפה להשפיע על אורחותיה וערכיה של החברה הישראלית . השינוי התבטא בחדירה למוקדי כוח פוליטיים שלא היו נחלתם של אנשים דתיים עד לאותו זמן . מעתה לא הסתפקו חברי הכנסת מטעם המפלגות הדתיות-לאומיות רק במשרות השרים המסורתיות - כלומר , שר הפנים ושר הדתות , אלא ביקשו לכהן גם כשרי החינוך , התחבורה והתיירות . תגובת הציבור החילוני לנוכח הגידול בכוח הפוליטי הדתי לא איחרה לבוא , והמתיחות בין המחנות גברה , עד שהגיעה בשנות ה90- לנקודת משבר . פוליטיקאים חילונים הכריזו על הצורך ב"מהפכה אזרחית , " שתצמצם את מקומה של הדת בחיים הציבוריים ותביא להפרדה בין דת למדינה . הם פעלו לביטול חוקים שתוכניהם הדתיים סותרים עקרונות ליברליים ולצמצום התמיכה הממלכתית במוסדות הדת . במקביל , התרבו הפניות לבית המשפט העליון כגורם שיש בכוחו לסייע בחיזוק
|
|