|
|
صفحة: 166
הפשרה שנקבעה בחוק הרבנות הראשית הייתה , שהאסיפה הבוחרת תכלול 150 חברים , מהם 80 רבנים ו70- נציגי ציבור ( ראו עמ' . ( 162 עם זאת , בקרב נציגי הציבור נכללים גם לא מעט רבנים - למשל , ראשי מועצות דתיות , או רבנים הנכללים במכסת אנשי הציבור שממנים השר לענייני דתות או ח"כים . עובדה זו גורמת לכך שבעיני רבים בציבור הישראלי , ההרכב הזה לא מייצג נכונה את יחסי הכוחות בחברה הישראלית ופוגע בעיקרון השוויון . מנגד , יש המצדיקים את היתרון המספרי של הרבנים בכך שהסמכויות המוגדרות והממשיות של מועצת הרבנות הראשית , כמו פסיקת הלכה או מתן הכשרים , נוגעות לציבור הדתי יותר מאשר לציבור הרחב וגם נדרש להן ידע הלכתי מתאים . כנימוק נוסף הם מציינים את העובדה , שבוועדה למינוי שופטים יש יתרון מספרי לאנשי משפט , ולכן גם בבחירות לגוף דתי , שהכרעותיו דתיות , יש מקום ליתרון מספרי של רבנים . סוגיה אחרת המבטאת את המורכבות שבמעמדה של הרבנות הראשית כהנהגה דתית מצד אחד וכגוף ממלכתי מן הצד האחר , היא האם הרבנים רשאים במסגרת תפקידם להביע עמדה בנושאים פוליטיים העומדים על הפרק . המתנגדים למעורבות של רבנים בתחום הפוליטי סבורים , כי נושאים פוליטיים הם מחוץ לתחום הספרות ההלכתית , ואין לרבנים כלים לפסוק בהם יותר מאשר לכל אדם אחר . לדעתם , מעורבות זו מהווה חריגה מסמכותם ואף פוגמת במעמדם של הרבנים כהנהגה רוחנית ודתית . הם גם רואים בכך חריגה מהכללים המחייבים את עובדי המדינה בדרגות ובתפקידים מסוימים . כללים אלה אוסרים על נושאי משרות רבניות בשירות המדינה להשתתף באופן פעיל באסיפות פוליטיות , או לבקר בפומבי את מדיניות הממשלה . אולם , יש המתנגדים להגדרה של הרבנים כ"עובדי מדינה" ורואים בהם " נבחרי ציבור , " הרשאים , בדומה לחברי כנסת , להביע עמדות בסוגיות מדיניות , חברתיות וערכיות . יתר על כן , הם סבורים כי בתוקף תפקידם של הרבנים כמנהיגים רוחניים , הם מחויבים לנקוט עמדה בשאלות המטרידות את הציבור . על פי תפיסה זו , המושג " דעת תורה , " פירושו הכרעה תורנית לא רק בנושאים הלכתיים , אלא בכל נושא ובמיוחד בשאלות ציבוריות . סוגיה זו מעוררת ויכוח פנימי בקרב הציבור הדתי , והעמדות השונות של המפלגות הדתיות בסוגיה זו מהוות את אחד העקרונות המבדילים ביניהן ( על הזיקה של כל אחת מהמפלגות להנהגה הרוחנית ראו עמ' . ( 113-112 באותם מקרים שהשאלה הגיעה לדיון בבית המשפט העליון , לא מצאו שופטי בג"צ כל פסול חוקי במעורבותם של רבנים בסוגיות פוליטיות . השופטים ראו לנגד עיניהם את העיקרון הדמוקרטי של חופש הדיבור וחופש הדת , שלפיהם כל אדם רשאי לשאול את מנהיגיו הרוחניים שאלות ציבוריות .
|
|