|
|
صفحة: 27
7 האיסורים בפרק יט פס' יא נאמרו בלשון רבים - ולא בלשון יחיד . את הטעם , הנימוק , לשימוש בלשון רבים מביא הפרשן אבן עזרא : וטעם "לא תגנובו" [ בלשון רבים ] כי הרואה ומחריש = ) ושותק ) גם הוא גנב . " ולא תכחשו" … - כי היודע [ על הפיקדון ] ואיננו מעיד - גם הוא מכחש = ) מכחיש . ( השלם לפי פירוש אבן עזרא : " לא תגנובו : " איסור זה נאמר בלשון רבים כי העבריין איננו רק מי שגונב בעצמו - אלא גם מי –––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––– " ולא תכחשו : " האיסור הוא בלשון רבים כי העבריין איננו רק מי שמכחיש שקיבל פיקדון - אלא גם מי –––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––– הסבר בלשונך את הנימוקים לשימוש בלשון רבים בפס' יא - לפי אבן עזרא : –––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––– דיון עם המורה על אבן עזרא - בעמ' 47 מורה • רש"י בפירושו לאיסור " לא תגנובו" מסתמך על דברי חז"ל במכילתא דרבי ישמעאל , ומסביר את האיסור כאן "כאזהרה לגונב ממון" - שלא כמו "לא תגנוב" שבעשרת הדיברות , שהוא אזהרה לגונב נפשות . וזאת על-פי הכלל של " דבר הלמד מעניינו , " שהוא אחת מי"ג מידות שבהן התורה נדרשת , והוא "כלל גדול בכל פרשנות ... שמילים או ביטויים וצירופי מילים , ואפילו משפטים שלמים , מקבלים הוראתם מסביבתם , מן המילים , מן המשפטים ואף מן הפסקאות שלפני ושאחרי הביטוי המתפרש . זה הכלל : כל מילה מתפרשת בתוך ההקשר שבו היא מופיעה . ומכיוון שבעשרת הדברים בדיברות השישי והשביעי מדובר בעניינים שעונשם מוות , לא ייתכן לפרש את הדיבר השמיני כעניין שכל עונשו תשלום של כפל " ... ( נחמה ליבוביץ , עיונים חדשים בספר ויקרא , ההסתדרות הציונית העולמית - המחלקה לחינוך ולתרבות תורניים בגולה , תשמ"ו , 1986 - עמ' . ( 228 ומאחר שפס' יא-יג בפרקנו עוסקים בדיני ממונות , אף האיסור "לא תגנובו" הכלול בהם בא להזהיר מפני גניבת ממון ( ולא מפני גניבת נפשות . ( • בשיחת הסיכום חשוב להבהיר לתלמידים כי בכל הקשור למצוות ולחוקים - כל חזרה בתורה היא משמעותית וכל חזרה באה להוסיף וללמד משהו חדש . יש לוודא שהתלמידים הבינו את העיקרון שמציג רש"י ( בעקבות חז"ל במדרש ספרא : ( למדנו עונש - אזהרה מניין ? אם תלמידים יעלו את השאלה , כיצד ייתכן שהתורה מציגה את העונש ( ויקרא פרק ה ) לפני האיסור ( ויקרא פרק יט ) - יש להסביר לתלמידים את הכלל הפרשני , שאין מוקדם ומאוחר בתורה . קרבן האשם הנזכר בפרק ה ( כא-כב ) - "וכיחש בעמיתו ... או מצא אבדה וכיחש בה ונשבע על שקר" - מעיד כי בעברות אלה שבין אדם לחברו יש גם פגיעה כלפי שמים , ומכאן הצורך בהבאת קרבן ( נוסף על העונש . ( • הצירוף " כיחש ב " ... פירושו : הכחיש החזקת רכוש או כסף השייך לזולתו , כגון - לווה הטוען שאינו חייב , אדם שקיבל לידיו פיקדון וכופר בבעלותו של בעל הפיקדון או כדומה . המילים " איש בעמיתו" שבפס' יא מוסבות על האיסורים "לא תכחשו ולא תשקרו" - אך לא על האיסור "לא תגנובו" ( שים לב לטעם אתנחתא . (
|
|