|
|
صفحة: 196
סופה ש ל ת ק ופה לאחר שחרב בית המקדש היו יהודים שניסו לשקם את החברה בארץ ישראל , ולעומתם היו שחיפשו דרך לנקום ברומאים . בתחילת המאה ה2- לספירה פרץ מרד בתפוצות נגד האוכלוסייה הנוכרית . עד מהרה הפך המרד למלחמה נגד השלטון הרומי . הרומאים דיכאו את "מרד התפוצות" באכזריות רבה ורבים נהרגו . מרד אחר של היהודים ברומאים - "מרד בר-כוכבא " - פרץ ביהודה בתקופת שלטונו של הקיסר אךריאנוס , משום שהוא הקים בירושלים עיר אלילית ואסר על היהודים לקיים ברית מילה . בתחילת המרד היו למורדים כמה הצלחות , אבל הרומאים שלחו מפקד צבא מנוסה , והמרד דוכא . מנהיג המרד , בר-כוכבא , נפל באחד הקרבות האחרונים בביתר . אדריאנוס הגיב על המרד ביד קשה . הוא אסר על היהודים לגור בירושלים ושינה את שמה של יהודה לסוריה-פלשתינה . הוא גם אסר על היהודים להמשיך ולקיים את מצוות הדת . אחת התוצאות הקשות של המרד הייתה שיהודים רבים עזבו את יהודה והתפזרו במקומות שונים בתפוצות ובבבל . יהודים שנשארו בארץ וביקשו לשקם את החברה היהודית החליטו להקים מרכז חדש בגליל . מוסדות ההנהגה היהודיים עברו לגליל ובראשם עמד רבי יהודה הנשיא , עורך המשנה . כאמור , רבים מן היהודים עזבו את הארץ , וחלק מהם עבר לבבל . בבבל הייתה קהילה ותיקה של יהודים והיא זכתה ליחס סובלני מהשלטונות . היהודים שם קיימו אורח חיים יהודי ושמרו על מוסדות הקהילה . במאה ה3- לספירה הלך המרכז היהודי הזה והתחזק ובסופו של דבר מילא את מקומו של המרכז בארץ ישראל . מנהיג היהודים בבבל נקרא "ראש הגולה" וזכה ליחס מיוחד הן מהיהודים הן מהשלטונות הבבליים . היו בידיו סמכויות בתחום הכלכלה ובתחום הדת . בישיבות בבבל עסקו בלימוד תורה . בישיבות נאסף חומר רב ובו דיונים וויכוחים בנושאי דת . חכמי הישיבות אספו את החומר וכתבו אותו בספר המכונה "התלמוד הבבלי . " גם חכמי ארץ ישראל קיבצו את סיכומי הדיונים שלהם ואת הפרשנויות השונות למשנה , וגם הם כתבו אותם בספר המכונה "התלמוד הירושלמי . " הדת החדשה שקמה בארץ ישראל , הנצרות , החלה להתפשט ברחבי האימפריה הרומית , אך הקיסרים ראו בה סכנה למעמדם ולכן ביקשו לעצור אותה . במשך מאות שנים נרדפו הנוצרים ונאלצו לקיים את דתם בסתר . במאה ה3- לספירה נאלצו קיסרי האימפריה להתמודד עם בעיות שונות : השבטים "הברבריים " איימו לפלוש אל האימפריה מצפון , קופת האימפריה הלכה והתרוקנה , וקיסרים רבים התחלפו בפרק זמן קצר . _ךעקלטיאנוס , אחד הקיסרים , ניסה לפתור את הבעיות וחילק את האימפריה לארבעה חלקים . בכל חלק שלט שליט אחר . החלוקה הזאת לא החזיקה מעמד זמן רב , משום שקונסטנטינוס , הקיסר שעלה לשלטון אחרי דיוקלטיאנוס , לא הסתפק בשלטון רק על חלק מן האימפריה . הוא איחד את האימפריה מחדש , וכדי שהאיחוד יצליח הוא קיבל עליו את הדת הנוצרית והפך אותה מדת נרדפת לדת הרשמית של האימפריה . גם הקיסרים שבאו אחריו קיבלו עליהם את הנצרות , וכך יכלה הדת הזאת להתפשט בלא מכשולים . לאחר מותו של קונסטנטינוס התפצלה שוב האימפריה לשני חלקים . במקום האימפריה הגדולה קמו הקיסרות הרומית המזרחית והקיסרות הרומית המערבית . השבטים הברבריים המשיכו לאיים על גבולות האימפריה ובמאות ידו ! וה5- הייתה "נדידת העמים הגדולה : " השבטים הברבריים פלשו אל החלק המערבי של האימפריה וגרמו בסופו של דבר להתמוטטותה . הקיסרות המזרחית המשיכה להתקיים עוד כ 1 , 000- שנים .
|
|