|
|
صفحة: 50
רבים אינם יודעים קרוא וכתוב רבים מתושבי הודו עוזבים את בית הספר לאחר 2 או 3 שנות לימוד , ויותר משליש מתושביה הבוגרים של הודו אינם יודעים אפילו קרוא וכתוב . אנשים שלא למדו בבית ספר אף פעם או שלמדו בו מעט , נאלצים לעבוד בעבודות פשוטות ובשכר נמוך , והם מתקשים לפרנס את משפחתם . מדוע ההש [ לה של תושבי הודו נמוכה כל כך ? אין בהודו מספיק בתי ספר עבור מיליוני הילדים . בחלק מבתי הספר לומדים בשתי משמרות : הילדים שלמדו בבוקר הולכים הביתה , וילדים אחרים מגיעים ללמוד בצהריים . בחלק מבתי הספר לומדים בחוץ , מתחת לכיפת השמים . ברבים מבתי הספר אין מספיק מורים , יש מעט מחשבים , ורמת הלימודים נמוכה . ממשלת הודו משקיעה בחינוך רבים מאלה שמנסים לעזור להודו טוענים שהכי חשוב לפתח בה את ההש [ לה ובתי הספר . אנשים מש [ ילים מרוויחים משכורות גבוהות יותר , הם צורכים וקונים יותר , דואגים שהילדים שלהם ילמדו ויתקדמו , וגם יוזמים מפעלים ועסקים חדשים . [ כל שיהיו בהודו יותר תושבים מש [ ילים , הסיכויים של המדינה להתקדם ולהתפתח יהיו יותר גדולים . ואכן , הממשלות של הודו משקיעות הרבה משאבים בחינוך . ב10- השנים האחרונות קרוב ל70- מיליון תושבים בוגרים ( מעל גיל ( 15 בהודו למדו לקרוא ולכתוב . המטרה של הממשלה היא שעד שנת 2025 כל הילדים בהודו ילכו לבית הספר , ויסיימו לפחות בית ספר יסודי . ילדי כפר קטן ליד העיר קוצ'י במדינת קרלה . מדי יום הם מקבלים ארוחה של אורז ועדשים בבית הספר .
|
|