|
|
صفحة: 238
ב14- בנובמבר הושלם כיבושה של תוניסיה בידי הגרמנים , ומעתה היו יהודי תוניסיה נתונים לכיבוש גרמני ישיר במשך שישה חודשים ( עד 7 במאי . ( 1943 במהלך ששת חודשי שלטון גרמניה בתוניסיה - לא פסקה המלחמה בתוניסיה . בעלות הברית המשיכו להפציץ את תוניסיה , קרבות התנהלו בין הצבאות , ובמהלכם עברו שטחים שנכבשו מצד לצד . עם הכיבוש הוטלו גזרות שונות על היהודים , לדוגמה : • כשבועיים לאחר פלישת גרמניה ואיטליה לתוניסיה , ב23- בנובמבר , 1942 עצרו הגרמנים ארבעה מראשי הקהילה , ובהם משה ּבֹוְרג ֵ 'ל , נשיא הקהילה שהיה אז כבן . 70 העצורים שוחררו כעבור ימים ספורים . • יהודים בעלי דירות מרווחות נדרשו לפנות את דירותיהם . • יהודים נדרשו למסור את מקלטי הרדיו שברשותם , בעיקר כדי שלא יאזינו לרדיו " קול צרפת החופשית" ששידר מלונדון , ושידוריו הוגדרו כתעמולת אויב . החָרפה ָ במדיניות האנטי-יהודית החלה ב6- בדצמבר , 1942 כאשר פיזרו הגרמנים את ההנהגה הוותיקה של הקהילה , והטילו על משה בורג'ל להקים ו ַ ע ַ ד חדש , " הוועד לגיוס כוח אדם יהודי , " ובו תשעה חברים . בראש הוועד לגיוס , עמד משה ּ בְרג'ל , אבל את עיקר פעילות הוועד ניהל עורך הדין ּפֹול גז . ולטר ָראּוף , הממונה המיוחד מטעם האס-אס על הטיפול ביהודי תוניסיה , דרש מן הוועד לספק תוך יממה 2 , 000 איש בני 50-17 לעבודות כפייה . ועוד נדרש הוועד לדאוג כי העובדים יענדו טלאי צהוב , לספק את הציוד לעבודת הכפייה ולהוביל את עובדי הכפייה על ציודם ליעדים שיקבעו הגרמנים . הוועד לגיוס התקשה למלא את המכסה הנדרשת וקיבל דחייה של 24 שעות . אך כאשר חלפו גם 24 השעות הללו והוועד לא הצליח למלא את המכסה , החלו הגרמנים בצעדי ענישה קשים : הם ביצעו מעצרים המוניים , חטפו אנשים ברחובות , החרימו רכוש יהודי ואיימו כי יהרסו את בית הכנסת המרכזי בעיר תוניס . כ 5 , 000- מיהודי תוניסיה גויסו לעבודות כפייה לאורך קווי החזית . רבים מהם נלקחו לעבודות כפייה במחנה שהוקם בּביזְרטה , עיר נמל בצפון תוניסיה , ובו הועסקו כ500- עובדי כפייה בתנאים קשים ביותר בפיקוחם של חיילים גרמנים . מחנות אחרים הוקמו לאורך קווי החזית באזורים פתוחים או בסמיכות לכפרים קטנים ומבודדים . עובדי הכפייה עסקו בבניית ביצורים ובתיקון דרכים ומסלולי המראה . הם היו נתונים למשטר קפדני של משמעת והוענשו על כל מעשה שנחשב לחריגה מן ההוראות . תנאי ההיגיינה במחנות העבודה היו ירודים , והעובדים היו בסכנת חיים בגלל ההפגזות של בעלות הברית . הווע ַ ַ ד לגיוס פעל כמע ֵ ין יודנרט , והיה למוסד מתווך בין היהודים לבין הגרמנים . בצד גיוס אנשים לעבודות כפייה , עסק הוועד גם באספקת מזון ולבוש לעובדים , ובמתן סיוע רפואי לעובדים שחלו , ולעתים אף בהחלפתם בעובדים אחרים . הוועד גם השתדל לספק אמצעי קיום לבני המשפחות של הנשלחים לעבודת הכפייה ודאג לשלומם . אבל כבר בעת המלחמה הטיחו יהודים בתוניסיה ביקורת קשה כלפי הוועד . בעיקר הפנו נגדו את הטענה כי בדרך כלל גייס לעבודות הכפייה אנשים פשוטים וחסרי אמצעים , ואילו בנים למשפחות עשירות ומבוססות הצליחו להתחמק מן הגיוס , או שעבדו במשרדי הוועד לגיוס . מעת לעת הטילו הגרמנים קנסות על היהודים והחרימו את רכושם . הוועד לגיוס גבה כספים מן היהודים לתשלום קנסות אלה , ולעתים נאלץ לגבות את הכספים בכוח ואפילו לעצור את המתנגדים לשלם . הקנסות שהוטלו על היהודים היו כבדים ביותר , דוגמת הקנס שהוטל על קהילת ג' ְ ֹוה ַ 40 - קילוגרמים זהב . הגנרל פֹון אְרנים , מפקד כוחות הציר בצפון אפריקה , הטיל ב23- בדצמבר 1942 קנס על היהודים ובדבריו האשים את היהודים במלחמה העולמית . לטענתו , " היהדות הבינלאומית רצתה והכינה את המלחמה . האוכלוסייה הצרפתית , האיטלקית והמוסלמית של תוניסיה סובלת קשות מן המלחמה מפאת ההפצצות של הימים האחרונים . לכן החלטתי להטיל קנס על עושרם של יהודי תוניס בסך 20 מיליון פרנק , לשם מתן עזרה מידית לקורבנות ההפצצות " . ובהזדמנות אחרת , ב24- בדצמבר , 1942 הסביר רודולף וְ אהן , הציר הגרמני בתוניס , למשה ּ בְרג'ל כי על היהודים BArch , Bild 183-J 20382 / Lueken יהודים שגויסו לעבודה על ידי גרמנים , תוניסיה , דצמבר 1942
|
|