|
|
صفحة: 138
פרק ח : מדיניות החוץ של גרמניה הנאצית : 1937-1933 בין פריחה לנסיגה במדיניות השלום והביטחון באירופה בשנות העשרים מתחזקת באירופה השאיפה לשלום במחצית השנייה של שנות העשרים שררה בין מדינות אירופה אווירה של פיוס , והן נקטו מדיניות של חתירה משותפת לשלום ולביטחון . מדיניות זו הגיעה לשיאה בדצמבר , 1925 עם חתימת הסכמי לּוקְרנֹו ( עמ' . ( 108-107 בשלוש השנים שלאחר חתימת הסכמי לוקרנו המשיכו ׂשָ ff י החוץ של גרמניה , בריטניה וצרפת להיפגש ולקיים דיונים בבעיותיה של אירופה . לאווירת הביטחון שנוצרה באירופה תרמה גם תכנית ועדת דֹוז לפתרון סוגיית תשלומי הפיצויים של גרמניה ( עמ' . ( 107 ועדת דוז הציעה להקפיא את תשלומי הפיצויים לשנתיים , לתת לגרמניה מלו ֶ וה אמריקני ולהחזיר לה את חבל הרּור . הסכם פריז , שנחתם ב , 1928- מעיד אף הוא על התבססות מדיניות השלום . 15 מדינות - בהן בריטניה , גרמניה , איטליה ויפן - חתמו על הצהרה , שהן מגנות את המלחמה כאמצעי ליישוב סכסוכים בינלאומיים . כן הצהירו כי יימנעו מנקיטת מדיניות שתוביל למלחמה , וכי כל סכסוך ביניהן ייפתר בדרכי שלום . כעבור זמן קצר חתמו 65 מדינות על ההסכם . ברית המועצות לא חתמה על הסכם זה . כך התבססה בהתמדה השאיפה הבינלאומית להגיע למאזן כוחות בין המדינות ּולסדר עולמי שימנע מלחמה - שאיפה שנקשרה ברעיונות היסוד של חבר הלאומים . בשנות השלושים הולכים ומעמיקים הבקיעים באווירת השלום במרוצת שנות השלושים התפוגגה אווירת הפיוס והשלום שנוצרה עם הסכמי לוקרנו , וחלום השלום הקיבוצי הלך ונגּוז . המשבר הכלכלי שפקד את ארצות הברית באוקטובר 1929 השפיע לא רק על כלכלתה שלה , אלא היה למשבר כלכלי עולמי ( עמ' . ( 26 המשבר החליש את המשטרים הדמוקרטיים , וב ַ רֹות מן המדינות החדשות שהוקמו במרכז אירופה ובמזרחה לאחר המלחמה החלו האזרחים לתמוך בדיקטטורה . בגרמניה זירז המשבר הכלכלי את התחזקותה של המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית ( עמ' , ( 108 ומשברים באזורים שונים בעולם - במזרח אסיה , באפריקה ובאירופה - גרמו למתח ביחסים הבינלאומיים ובישרו על מלחמה קֵרבה ָ . ראשיתם של המשברים האלה בספטמבר - 1931 בפלישת צבא יפן למנצ'וריה , אזור עשיר במחצבים וביערות , שהיה בשליטת סין . ההתגרות היפנית בסכסוך במנצ'וריה וסירובה להיענות לתביעת חבר הלאומים שהורה לה להסיג את כוחותיה ממנצ'וריה , נחשבים ליריית הפתיחה של מלחמת העולם השנייה . למתיחות ולבקיעים באווירת השלום תרמה בעיקר מדיניות החוץ התוקפנית שניהל היטלר החל ב . 1933- בד בבד עם תכנון וביצוע המהפכה החוקית והלאומית בגרמניה הנאצית ( עמ' , ( 117 ניהל היטלר מדיניות חוץ שהיו לה כמה מטרות : א . ביטול כל ההגבלות שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי וטיהור גרמניה מ"חרפת ורסאי . " בהצבת מטרה זו היה היטלר נאמן ליעדים שקבע במצע המפלגה הנאציונלסוציאליסטית , ובהם הצהיר על כוונתו לבטל את חוזה ורסאי . כך ביקש היטלר לדבריו להחזיר לגרמניה את כבודה ואת הזכויות שנשללו ממנה בוורסאי . ב . שילוב גרמניה בהסכמים ובבריתות עם מדינות שונות כדי להשפיע על המהלכים הבינלאומיים וכדי למנוע את בידודה של גרמניה . ג . הגשמת עקרון "מרחב המחיה" על ידי התפשטות למזרח אירופה , איחוד כל הגרמנים והקמת הרייך השלישי באירופה .
|
|