|
|
صفحة: 36
בענייני דת , צדקה וחינוך . האוטונומיה התרבותית שקיבלו היהודים אפ ְׁשְ ָרה את קיומם של זרמים רבים ואף מנוגדים בתוך הקהילה היהודית : דתיים , אורתודוקסיים , ציוניים , סוציאליסטיים וליברליים . החינוך ביטא את האוטונומיה שניתנה ליהודים , אבל היהודים יכלו לשלוח את ילדיהם גם לבתי הספר של המדינה . לבתי הספר של המדינה היו כמה יתרונות : הלימודים בהם היו חינם , ודרכם של הבוגרים היהודים להגיע ללימודים גבוהים באוניברסיטה הייתה קלה מדרכם של בוגרי בתי הספר היהודיים , מפני שהממשלה לא הכירה בתעודותיהם של בתי ספר אלו . זאת ועוד : כדי להגיע להישגים כלכליים וחברתיים היה צריך לשלוט היטב בשפה הפולנית , שליטה שהייתה מובטחת לתלמידים בבתי הספר של המדינה . בהשפעת שיקולים אלו , שלחו הורים רבים את ילדיהם לבתי הספר הכלליים . והיו גם כאלה שהעדיפו את בתי הספר הכלליים בהשפעת תהליך החילּון שהחל להשפיע גם על היהודים בפולין . למרות יתרונות בתי הספר של המדינה , קיימו כל הזרמים היהודיים רשתות חינוך משלהם . החינוך היהודי היה פרטי , וההורים נדרשו לשלם שכר לימוד . בחינוך האורתודוקסי בלטו לימודי הדת המסורתיים והשימוש ביידיש . מתוך חשש מתהליך החילּון גברה הקמת " חדרים , " ישיבות ותלמודי תורה . בין שתי מלחמות העולם הייתה פולין מרכז ללימודי תורה : פעלו בה חצרות חסידים וישיבות גדולות , ובהן ישיבת מיר , ישיבת חפץ חיים וישיבת לּוּבלין . רבני הישיבות ו"הרבי" של החסידים נחשבו לגדולי תורה ופוסקי הלכה , ולמעשה הם שקבעו את א ֹ ַרח החיים של יותר משליש מיהודי פולין . התנועה הציונית הקימה רשת חינוך שנקראה תרבות ולמדו בה - בעברית - ילדים יהודים מגיל הגן ועד לסמינרים למורים . כמו כן פעלו בתי ספר עבריים דתיים : של המזרחי - יבנה , ושל אגודת ישראל - חורב ובית יעקב ( רשת בתי ספר לבנות . ( תנועת הבונד הקימה גם רשת חינוך משלה - ציש"א ( ראשי תיבות ביידיש : ארגון מרכזי של בתי הספר היהודיים . ( רשת זו פעלה בשפת היידיש וטיפחה את תרבות היידיש . הבונד העדיף את היידיש וראה בה שפה אתנית עממית וחילונית של הציבור היהודי , והוא ביקש להשוות את מעמד היידיש למעמד השפות האחרות במדינה . את החיים היהודיים בפולין אפיינה פעילות עיתונאית וספרותית ענפה . במוקד הפעילות עמדה אגודת הסופרים והעיתונאים היהודים , שבה היו חברים סופרים , עיתונאים , טקס פתיחת ישיבת "חכמי לובלין 1925 , "
|
|