|
|
صفحة: 89
שיטות לקביעת הזמן הגאולוגי שתי שיטות עיקריות משמשות את החוקרים בבואם להגדיר את גילו של סלע מסוים : שיטת המאובנים , והשיטה הרדיואקטיבית . נסקור את שתיהן בקצרה . שיטת המאובנים היא שיטה המבוססת על מאובנים מנחים . * אלה הם מאובנים של מינים מסוימים של בעלי חיים ימיים , שזמן הקיום שלהם היה קצר ושהייתה להם תפוצה גאוגרפית נרחבת ביותר . מאובנים כאלה צריכים להיות נפוצים בסלעים רבים , וקלים לזיהוי ולהגדרה ( פריט . ( 96 כאשר מוצאים מאובן מסוים בסלע אחד ומאובן אחר בסלע אחר , אפשר לקבוע איזה מהם עתיק יותר ואיזה צעיר יותר . דוגמה למאובן כזה הם סוגים שונים של אמוניטים * - שבלולים גדולים שחיו T בים הרדוד לפני עשרות ומאות מיליוני שנים , ונכחדו לפני כ65- מיליוני שנים ( פריט . ( 97 כאשר מוצאים סלע ובו אמוניטים כאלה , אפשר לדעת שהסלעים הם בני 65 מיליוני שנים ומעלה . אך כאמור , יתרונה של שיטת המאובנים היא בעיקר בקביעת הגיל היחסי . כדי לדעת את גילו המוחלט של הסלע , כלומר מתי בדיוק הוא נוצר , החוקרים נעזרים בשיטה השנייה - השיטה הרדיואקטיבית . שיטה זאת מבוססת על העובדה שבטבע יש יסודות המתפרקים במשך הזמן ליסודות אחרים . להתפרקות זאת יש קצב קבוע וידוע , למשל : יסוד מסוים , הנקרא אשלגן , מתפרק והופך ליסוד אחר הנקרא אתון . כאשר בודקים את כמות האק \ לגן המצויה בסלע מסוים ואת כמות האתון המצויה בו , אפשר לחשב כמה זמן עבר מאז נוצר הסלע . החישוב מורכב מאוד ולא ניכנס לפרטיו , אך הוא נותן מידע על גילו המדויק של הסלע ולא על גילו היחסי , כמו בשיטת המאובנים . כל השיטות המשחזרות את התפתחותו של כדור הארץ עוקבות אחר דרך מחשבה מדעית , ומשתמשות בכלים מדעיים שונים . אין בכך כדי לסתור או להפר את הגישות האחרות המסבירות את היווצרות העולם ואת קיומם של היצורים החיים בו .
|
|