|
|
صفحة: 141
שביישוב חורה יהיה לי מפגש יום-יומי ובלתי אמצעי עם אחיי הבדואים , עזבתי את בית החולים ועברתי לעבוד ביישוב . כיום אני משתתפת בהתנדבות ב5- ועדות ועמותות שונות הפועלות למען הבדואים בישראל : עמותה לקידום ההשכלה הגבוהה , עמותה לפיתוח ועדי הורים , ועדה לקידום החינוך לבריאות ועוד . חשוב לי מאוד שכולם ידעו שהחברה הבדואית נמצאת במצב קשה : המצב הכלכלי בכי רע ויש אבטלה חמורה , תלמידים רבים נושרים מבית הספר לפני שהם מסיימים את הלימודים , וגם המצב החברתי ומצב הרוח ירודים . לדעתי , המדינה צריכה להשקיע יותר במגזר הבדואי : בעיקר ביצירת מקורות תעסוקה ובטיפוח מערכת החינוך . אם הבדואים יקבלו סיוע רב יותר , המדינה כולה תרוויח . צריך להבין שהחברה הבדואית נמצאת בתהליכי שינוי מהירים מאוד , ומה שלקח לחברות אחרות 200 שנה ויותר , אנחנו הבדואים עברנו ב20- השנים האחרונות . לכן אני מאמינה שהברואים יצאו מחוזקים ועם ראש מורם מהמשבר שהם נמצאים בו בימים אלה . המקום שאנחנו חיים בו , אום בטין , הוא לא יישוב וגיל כמו היישובים שרובכם גרים בהם . מתגוררים בו כ 4 , 000- איש , והוא מפוזר על פני שטח גדול . אין לנו רשות מקומית שמארגנת ומנהלת את העניינים , אין מבני ציבור , אין מתנ " ס שבו יש פעילויות לילדים , ואין אפילו מגרש כדורגל . כל משפחה בונה את ביתה בעצמה : אוהלים , פחונים או חדרים מבטון , בלי תשתית למים או לחשמל או מערכת ביוב . כמו אצל כל הבדואים , הבית שלנו בנוי מכמה מבנים נפרדים . המבנה הגדול ביותר והקרוב ביותר אל הדרך - דרך עפר שסללנו בעצמנו - הוא החדר של הגברים . שם הם נפגשים , משוחחים זה עם זה ושותים קפה חזק ומר מספלים קטנים . במבנים האחרים , המופרדים לגמרי מחדר הגברים , חיים הנשים והילדים . בערב אנחנו פורסים על הרצפה מזרונים ומצעים וישנים עליהם , ובבוקר אנחנו אוספים אותם ומרכזים אותם למשך היום באחד מחדרי הבית . בחצר הבית אנחנו מגדלים תרנגולות , כמה כבשים וגם חמורים וכלב . את העדר הגדול שהיה לנו מכרנו כבר לפני שנים רבות , מכיוון שההוצאות עליו הלכו וגדלו וההכנסות ממנו הלכו והתמעטו . על אף הקשיים שהיו לי בילדותי , אני זוכרת אותה כילתת טובה ונעימה . בילדותי , כשחזרנו מבית הספר , עזרנו לאמא לטפל בבית ובאחים הקטנים , ואחר כך יצאנו לעזור לטפל בכבשים ובעזים שבמרעה . שם נפגשנו עם החברים שגרו באזור אום בטין ובילינו עימם שעות של הנאה ושמחה . בערב , לאורה של מנורת נפט המעלה פיח , הכנתי את שיעורי הבית . היום התקדמנו קצת . יש לנו בבית גנרטור פרטי וכך אנחנו יכולים להפיק חשמל ואפילו לצפות בטלוויזיה במשך כמה שעות בערב . לפני כמה שנים התקנו צינור מים , המוביל את המים עד לתוך הבית . עד אז היינו מביאים מים במכלים שאוחסנו מחוץ לבית . עוד אמצעי טכנולוגי שמקל מאוד על החיים הוא הטלפון הסלולרי התקשורת בינינו הפכה לקלה יותר ונוחה יותר . אינני יודעת איך בעבר הסתדרתי בלעדיו . הנה למשל , כשאני חוזרת בערב מהאוניברסיטה אני מתקשרת לאחי והוא בא לקחת אותי מהכביש וחוסך לי חצי שעה של הליכה מפחידה הביתה . לסיום , אני מבקשת לאחל למשפחתי ולחברה הבדואית כולה שנראה ימים טובים , מאושרים ובריאים .
|
|