|
|
صفحة: 126
ציוני דרך בהתפתחות העיר ובהפיכתה מעיר נמל לעיר תיירות ב0- ו במארס שנת 1949 בשעה , 18 : 00 בעיצומם של הדיונים על הסכמי שביתת הנשק ולקראת סיום מלחמת העצמאות , הגיע מברק למטה חזית הדרום . המפקדים קראו את הכתוב במברק בהתרגשות : "העבירו לממשלת ישראל : ליום ההגנה - י " א באדר - מגישה חטיבת הנגב פלמ " ח וחטיבת גולני את מפרץ אילת למדינת ישראל " . לאחר מאבק מדיני וצבאי נכללו אזור הנגב הדרומי ואילת בתחומי מדינת ישראל . בחודש דצמבר 1949 החלה ההתיישבות האזרחית באילת . עד 1955 לא הייתה העיר אלא "כפר דייגים " קטן , שמנה כ500- תושבים ( ראו פריט . ( 52 בגלל המחסור במים , היעדר דרכי תחבורה נוחות והיעדר מקורות פרנסה , לא התפתח היישוב בשנותיו הראשונות . אבל בשנים שלאחר מכן הלכה אילת והתפתחה : נסללו דרכים אל העיר , הועבר אליה קו מים , ומספר תושביה גדל ( ראו שוב פריט . ( 48 בשנת - 1956 בעקבות מבצע סיני - הותר לאוניות ישראליות לעבור במצרי תיךאן , והוחל בפיתוח מהיר של הנמל . הנמל שימש מקור פרנסה לתושבים רבים . בשנת 1959 נפתח מפעל להפקת נחושת באזור תמנע , המצוי כ30- ק " מ צפונית לאילת . תושבים של העיר אילת ואף עובדים חדשים שהגיעו אליה , מצאו במפעל את פרנסתם ( ראו פריט . ( 53 אך עם הזמן חלה ירידה בהכנסות מנמל אילת , והמכרות שבתמנע נסגרו . לעומת זאת היה גידול מתמיד בהכנסות מתיירות . אילת הפכה לעיר שהענף הכלכלי המרכזי שלה הוא תיירות ומלונאות . כיום רבים מתושבי העיר מוצאים את פרנסתם במתן שירותי תיירות , והאפשרויות רבות ומגוונות : מלונות , מסעדות , חנויות למזכרות , שירותי טיולים , מקומות בילוי , מרכזי קניות ועוד ( ראו פריטים ^ T ) . ( 55-54 כך , במשך השנים שינתה אילת את הבסיס הכלכלי שלה . מעיירת דיג קטנה היא הפכה לעיר נמל , וכיום היא עיר תיירות משגשגת . על הפקת הנחושת בתמנע ראו עמ ' , 71-70 ועל אילת כעיר תיירות תלמדו ביחידה השלישית של הספר .
|
|