|
|
صفحة: 98
כך החלה ההתיישבות היהודית החדשה בנגב לפני קום המדינה לקראת סוף התקופה העות ' מאנית ניצנים ראשונים של תכניות להתיישבות יהודית חדשה בנגב החלו בסוף התקופה העות ' מאנית . - 1882 נבחנה האפשרות להקים את המושבה ראשון לציון באזור עזה או באזור נחל גרר , משיקולים כגון : מחירי הקרקע הנמוכים , השטחים הנרחבים והפנויים , הריחוק מהמקומות הקדושים . למרות המאמצים שהושקעו בה , לא הוגשמה התכנית וראשון לציון הוקמה באתר אחר , שם היא שוכנת עד היום . ב1903- הגה הרצל את "תכנית אל-עריש " - תכנית שבמסגרתה הגא קיווה לשכנע את הבריטים השולטים באזור זה להקים התיישבות יהודית בצפון סיני . התכנית נכשלה בשל התנגדותו של הנציב הבריטי במצרים . ( ראו תמונה , פריט - 1911 ( . 8 אךתור רופין , מי שעמד בראש המשרד הארץ-ישראלי לרכישת קרקעות מטעם התנועה הציונית , רכש אדמות באזור רוחמה . ב3- ו 19 הוקמה שם חווה חקלאית , שהיא למעשה היישוב היהודי הראשון בנגב הצפוני . במשך 30 שנה החווה ננטשה ויושבה לסירוגין , וההתיישבות ברוחמה חודשה רק ב944- ו . רכישת קרקעות וראשית ההתיישבות היהודית במהלך המנדט הבריטי בארץ עד סוף שנות השלושים נרכשו רק מעט קרקעות בנגב , בעיקר בחלקו הצפוני . התנאים הטבעיים , שלא התאימו לפיתוח התיישבות חקלאית , והקשיים בניהול משא ומתן עם הבדואים ועם ממשלת המנדט , גרמו לכך שהמוסדות המיישבים העדיפו להשקיע מאמצים באזורים אחרים . ב1940- פירסמו הבריטים את חוק הקרקעות . בחוק היו הגבלות חמורות על רכישת קרקעות על-ידי יהודים בכל רחבי ארץ ישראל , כולל הנגב . בתגובה לגזרות החלו היהודים לרכוש קרקעות בארץ ישראל בכל דרך אפשרית . הם ביקשו לקבוע עובדות בשטח ולהשפיע על תואי הגבולות של המדינה שבדרך . ואכן , עד סוף 1947 היו בבעלות יהודית קרוב ל100- אלף דונם מקרקעות הנגב . בין 1939 ל - 1943- על הקרקעות שנרכשו הוקמו כמה יישובים , בהם נגבה , גת ויד מרדכי - במישור החוף הדרומי , על גבול המדבר ; ובארות יצחק , גבןעם , ניךעם ודורות - בנגב הצפוני . פריט 8 משלחת מטעם הרצל באל-עריש
|
|