|
|
صفحة: 88
ניצול מי הנגר התושייה של הנבטים והידע שלהם באיסוף מים הביאו אותם לפיתוח חקלאות ייחודית . חקלאות זאת התבססה על ניצול מי הגשמים הזורמים על פני המדרונות , והכוונתם אל חלקות השדה שהשתרעו למרגלות ההרים ובאפיקי נחלים . המים זרמו במורדות ההרים באופן טבעי או באמצעות תעלות בנויות , וכאשר הגיעו אל החלקות הם הציפו אותן . לרוחב האפיק היו בנויים סכרים מאבן , שחסמו מעבר חופשי של המים . לאחר שכמות מסוימת של מים נספגה בקרקע , עודפי המים זרמו לחלקה הבאה . כמה מים היה אפשר לאסוף בשיטה העתיקה ? ה " פטנט" של החקלאים הקדמונים היה לאסוף את מי הנגר משטחים נרחבים ולרכז אותם בחלקה קטנה שעיבדו . חוקרים בדקו ומצאו שכדי להרוות חלקה של דונם אחד היה צורך לנקז מים ממדרונות ששטחם כ30-20- דונם . באמצעות הניקוז בשיטה העתיקה נאספו כ400-200- מ " ק לדונם , כמות מים שאיפשרה לגדל גידולים שונים - חיטה , גפנים , זיתים ועוד . בסביבות עבדת עיבדו הנבטים למעלה מ 7 , 000- דונם , ושטחי החקלאות ברחבי הנגב הגיעו לכ40- אלף דונם ! ענבים בנגב ? כפי שעולה מן המקורות ההיסטוריים , בראשית דרכם נמנעו הנבטים משתיית יין . אולם עם הזמן הם שינו ממנהגם ופיתחו את גידול הגפנים וייצור היין . על כך מעידות 3 גיתות שנמצאו בעבדת , וגיתות אחרות שנמצאו ברחבי הר הנגב . ( הגת היא מתקן המשמש לדריכת ענבים לצורך הכנת יין . מיץ הענבים זורם ממשטח דריכת הפרי לבור איסוף , ושם הוא נאגר עד הכנסתו לכדים לשם תסיסה והיווצרות היין ( . גת בעבדת סרטוט סכמתי של הגת בעבדת מבט מהאוויר ומבט מקרוב על אפיק נחל ובו שרידי סכרים , חלקם משוחזרים , היוצרים חלקות חקלאיות
|
|