|
|
صفحة: 36
ב ואף על פ > כן , חקלאות האקלים הצחיח והצחיח למחצה של הנגב מציב מגבלות רבות לפיתוח החקלאות . נבדוק כמה ממאפייני האקלים המקשים על קיום החקלאות באזור . 00 כמות המשקעים המאפיינת את רוב שטחו של הנגב דלה מה ואי אפשר להסתפק בה להשקיית גידולים חקלאיים . נסביר : כדי לגדל גידולי בעל , כלומר גידולים המבוססים על השקיה במי גשמים , דרושה כמות משקעים מינימלית של 300-200 מ " מ בשנה . אם תתבוננו במפת המשקעים ( פריט 2 בעמוד ( 25 תיווכחו כי בסביבות העיר באר שבע , ומשם דרומה ומזרחה , יורדים פחות מ200- מ " מ גשם בממוצע לשנה . לפיכך רוב הגידולים החקלאיים מבאר שבע דרומה הם גידולי שלחין , כלומר גידולים הזקוקים להשקיה מלאכותית בידי האדם . אזור הנגב הצפוני סובל מבצורת חקלאית . לעומת רוב חלקי הנגב - באזור הנגב הצפוני כמות המשקעים השנתית הממוצעת מספיקה בדרך כלל לגידולי בעל . ואכן , מדי שנה זורעים החקלאים באזור זה שדות חיטה ושעורה כגידולי בעל . אולם דווקא אזור זה רגיש מאוד בשנת בצו י רת , מאחר שסטייה קלה מן הממוצע השנתי יוצרת מיד מחסור במים והיבולים עלולים לרדת לטמיון . מצב כזה קרוי בצורת חקלאית . הבצורת החקלאית בצפון הנגב נגרמת גם כתוצאה מהפיזור הלא-אחיד של המשקעים במהלך עונת הגשמים : חוסר הוודאות לגבי מועד הופעתם של המשקעים ולגבי פיזורם מקשה על תכנון החקלאות ועל פיתוחה , שכן גידולים חקלאיים זקוקים למשקעים במועדים מסוימים . כך , לדוגמה , זרעי החיטה הנזרעים בסתיו נובטים לאחר הגשם הראשון , ולאחר מכן הם זקוקים לכמויות גשם סדירות במשך כל זמן הצמיחה . אם לא יקבלו את כמות הגשם הדרושה בפיזור הנכון , הם עלולים להתייבש ולנבול . בגלל הבצורת החקלאית האופיינית לאזור הנגב הצפוני , ךבק באזור הכינוי "בין מזרע לישימון : " בשנים ברוכות וגשומות אפשר לגדל בו גידולי בעל ואפשר להגדירו כאזור מזרע , ובשנים שחונות הוא יבש ומוגדר כאזור ישימון . תופעה אקלימית אחרת המקשה את פיתוח החקלאות באזור היא הלןךה . טמפרטורות הלילה נמוכות ברוב חלקי הנגב , ובאזורים נמוכים וסגורים כמו ואדיות או עמקים האוויר הקר מצטבר סמוך לקרקע ולא מתפזר , ויש סיכוי ללןךה . באזורים אלה החקלאים צריכים להימנע מלגדל גידולים הרגישים לטמפרטורות נמוכות , או לדאוג לאמצעים טכנולוגיים שימנעו את הפגיעה בגידולים : חממות ובהן מערבלי רוח , תנורים מפזרי חום וכדומה . סופות החול והאבק , מקצוות אף הן על הגידולים החקלאיים באזור . החול והאבק יכולים לכסות את הגידולים החקלאיים ולגרום להם נזקים וגם לקרקע שעליה הם צומחים . כדי להתמודד עם בעיה זאת , החקלאים משתמשים באמצעים שונים לעצירת הרוחות : שורות עצים , גדרות וכדומה . % ר על החקלאות בנגב , ועל מאפייניה , תלמדו בהרחבה ביחידה השלישית של הספר . גידולי ב ? ל - גידולים חקלאיים המבוססים על השקיה במי הגשמים בלבד . גידולי שלחין - גידולים חקלאיים המבוססים על השקיה מלאכותית , כלומר , על מים ש " נשלחים" לשם ממקום אחר . בצו ירת - מצב שבו באזור מסוים יורדים גשמים בכמות קטנה בהרבה מן הממוצע השנתי . הגדרת הבצורת משתנה ממדינה למדינה . בישראל - שנה שבה כמות המשקעים באזור מסוים נמוכה ב 25 ° '' 0- מהממוצע השנתי , מוגדרת כשנת בצורת באותו אזור . בצו י רת חקלאית - מצב שבו גידולים חקלאיים נפגעים כתוצאה ממחסור במי משקעים , או כתוצאה משינויים לא צפויים במועד הופעתם ובפיזורם של המשקעים באותה שנה . מזרע - ארץ זרועה , אזור של עיבוד חקלאי . שחין - חם ויבש מאוד בגלל היעדר גשמים . ןשימון - מדבר , שממה , אזור צחיח ושומם לגמרי . לןךה - תופעה שבה הטמפרטורה יורדת מתחת ל- . 0 ° c
|
|