|
|
صفحة: 192
פרק טז "ודוד עבר מעט מהראש והנה ציבא נער מפיבשת לקראתו ]...[" )פס' 3-1( אדוני המלך! הבאתי לכם אוכל! ואיפה מפיבושת?! למה הוא לא בא? מי זה ציבא? מי זה מפיבושת? מפיבושת היה בנו הנכה של יונתן, בן שאול. דוד פירנס אותו ודאג לו כל ימי חייו. ציבא היה עבדו של יונתן, שהפך לעבדו של מפיבושת "]...[ ויאמר ציבא אל המלך ]...[" )פס' 4-3( מפיבושת?! יושב בירושלים ומקווה שאתה תיכשל והמלוכה תחזור אליו, אל בית שאול! מה?! אם כך, מעכשיו - כל מה שהיה של מפיבושת, יהיה שייך לך! "ובא המלך דוד עד בחורים והנה משם איש יוצא ממשפחת בית שאול ושמו שמעי בן גרא יצא יצוא ומקלל ]...[" )פס' 9-5( מה?! אני לא מאמין! מפיבושת באמת בגד באמון של דוד? חכה לפרק יט, נדמה לי שציבא משקר... דוד, צא, צא! איש הדמים! לקחת מהמשפחה שלי את המלוכה! הכלב הזה... ממשפחת שאול... אני הולך להרוג אותו! "וילך דוד ואנשיו בדרך ]...[ ויבא המלך וכל העם אשר אתו עיפים ]...[" )פס' 14-13( בני צרויה - לא לפגוע בשמעי! תנו לו לקלל. זה רצון האל... ואולי, אם לא נפגע בו, ה' יציל אותי מבני, אבשלום... "ויאמר המלך ]...[ כה יקלל כי ה' אמר לו קלל את דוד ומי יאמר מדוע עשיתה כן: ]...[" )פס' 12-10( איש הדמים! איש הדמים!
|
|