|
|
صفحة: 178
פרק יד פרק יד י ו ה ת י א "]...[ ויאמרו ת ה י ד ג ו ר ה י ו א ונמתהו בנפש גם את היורש ]...[" )פס' 8-5( אני אישה אלמנה. היו לי שני בנים. הם רבו ואחד מהם הרג את השני. עכשיו, כל המשפחה שלי רוצה להעניש ולהרוג את הבן היחיד שנשאר לי... ואם יהרגו אותו, לא יישארו לי בנים! לא יהיה לי יורש! אני מבין. לכי הביתה, אני אבדוק את הנושא. "ותאמר האשה התקועית אל המלך עלי אדני המלך העון ועל בית אבי והמלך וכסאו נקי: ]…[" )פס' 10-9( אדוני המלך, אל תדאג. אם תחליט שצריך להעניש את הבן שלי, את האח הרוצח אז המשפחה שלי תעשה את זה. אתה תישאר נקי. תגידי למשפחה שלך שתבוא לפה. אני אשמור שהם לא יפגעו בך. "ותאמר יזכר נא המלך ]...[ ויאמר חי ה' אם יפל משערת בנך ארצה:" )פס' 11( מה? לא הבנת, אדוני המלך. לא לעצמי אני דואגת. אני פוחדת שיהרגו את הבן שלי האח הרוצח אה! אני נשבע בה' שלא יפגעו באח הרוצח! ל דבר נא שפחת א ה ת "ותאמר האש אדני המלך דבר ]...[" )פס' 14-12( תודה! הרי כשחושבים על זה, המקרים שלנו די דומים... אתה יודע... אמנון-אבשלום... אחים... רוצח. "ועתה אשר באתי לדבר אל המלך אדני את הדבר הזה ]...[" )פס' 17-15( אתה יודע, לפני שבאתי אמרו לי שהיית כל כך קשוח כלפי אבשלום בנך שרצח את אמנון בנך, ושבטח תאשים ותעניש גם את בני "]...[ ויאמר המלך היד יואב אתך בכל זאת ]...[" )פס' 20-18( אני אשאל אותך שאלה פעם אחת, וכדאי לך לא לשקר לי. יואב קשור לסיפור שלך?! מה?! אני לא מאמינה! כמה אתה אההה... שלום אדוני המלך...
|
|