|
|
صفحة: 133
פרק א "הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים: אל תגידו בגת אל תבשרו בחוצת אשקלון פן תשמחנה בנות פלשתים פן תעלזנה בנות הערלים: הרי בגלבע אל טל ואל מטר עליכם ושדי תרומת ]...[: ]...[ קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם: שאול ויהונתן הנאהבים והנעימם בחייהם ובמותם לא נפרדו מנשרים קלו מאריות גברו: בנות ישראל אל שאול בכינה ]...[: איך נפלו גברים בתוך המלחמה ]...[: צר לי עליך אחי יהונתן נעמת לי מאד נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים: איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה:" )פס' 27-17( "ויאמר אליו דוד איך לא יראת לשלח ידך לשחת את משיח ה':" )פס' 14( "]...[ ויאמר בן איש גר עמלקי אנכי:" )פס' 13( "]...[ ויספדו ויבכו ויצמו עד הערב ]...[" )פס' 12-11( "ויאמר דוד אל הנער המגיד לו אי מזה אתה ]...[" )פס' 13( "ויאמר אליו דוד דמך על ראשך ]...[" )פס' 16-15( תראה מה עשית! דוד גמור, פשוט גמור... יהונתן, עם ישראל - כולם נפלו בחרב... רגע, מאיפה אמרת שאתה?! מי אתה?! אני הנער העמלקי. תגיד, עמלק הם לא אלה שאלוהים ציווה להשמיד?! הוא מודה! טפל בו בבקשה... תגיד לי, לא פחדת לפגוע במשיח ה'? אה... הוא ביקש ממני...
|
|