|
|
صفحة: 112
פרק כה "וימת שמואל ויקבצו כל ישראל ויספדו לו ויקברהו בביתו ברמה ויקם דוד וירד אל מדבר פארן:" )פס' 1( "ואיש במעון ומעשהו בכרמל והאיש גדול מאד ולו צאן ]...[ ושם האיש נבל ושם אשתו אבגיל והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי" )פס' 3-2( אחרי מות שמואל המשיך דוד לברוח משאול יחד עם אנשיו. אבל מהיכן ישיגו דוד ואנשיו מזון? דוד, אנחנו רעבים! נעים מאוד, תכירו, אלה נבל ואביגיל. האמת, במקרה של נבל זה לא כל כך נעים... "וישמע דוד במדבר כי גזז נבל את צאנו: ]...[" )פס' 11-4( סלח לי, אתה נבל? דוד שלח אותנו אליך לקחת אוכל. מי זה דוד?! כל עבד נהיה מלך! הוא באמת חושב שאני אתן לו מהאוכל שלי? חה חה חה חה... "ויהפכו נערי דוד לדרכם וישבו ויבאו ויגדו לו ככל הדברים האלה": ]...[ )פס' 13-12( דוד, נבל אמר שהוא בכלל לא מכיר אותך. מה?! קדימה, כולם לחגור חרבות! אנחנו נראה לו מה זה! "ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר ]...[" )פס' 17-14( ודוד באמת היה איתנו בסדר! כמו שאני מכיר את דוד, הוא יבוא לסגור חשבון עם נבל, ובסוף נבל יאשים אותנו! תעשי משהו! אל תדאג. "ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ]...[ ולאישה נבל לא הגידה: ]...[ והיה היא רכבת על החמור וירדת בסתר ההר ]...[" )פס' 20-18( ששששש... תרכבו בשקט! מה
|
|