|
|
صفحة: 49
פרק ט אני קיש, וזה בני, שאול. אין איש מב(ני ישראל טוב ממ(נו! משכמו ומעלה... אופס! האתונות?! היינו כבר בארץ שלישה, בארץ שעלים, בכל נחלת בנימין - ולא מצאנו. קדימה, נמשיך לארץ צוף! מתחיל להחשיך. אבא יתחיל לדאוג לנו במקום לאתונות. בוא נחזור. בוא נמשיך עוד קצת, עד לעיר. שם נמצא איש האלוהים. נביא. אולי הוא יגיד לנו איפה האתונות... אי אפשר! נגמר לנו הלחם... לא מנומס לבוא בידיים ריקות. מה נביא לנביא? יש לי רבע שקל... שאול, אל תדאג. אתה תראה שהרואה יראה. מי זה הרואה? איש האלוהים, הנביא, הוא הרואה. אוף, אז תגיד נביא... תגיד, אתה באמת חושב שהוא יראה את האתונות של אבא? ”ויהי איש מבנימין ושמו קיש ]...[ ולו היה בן ושמו שאול ]...[" )פס' 2-1( ”ותאבדנה האתנות לקיש אבי שאול ]...[" )פס' 3( ”]...[ ולא מצאו:" )פס' 4( ”]...[ עתה נלכה שם אולי יגיד לנו את דרכנו אשר הלכנו עליה:" )פס' 6-5( ”ויאמר שאול לנערו והנה נלך ומה נביא לאיש ]...[" )פס' 8-7( ”]...[ לכו ונלכה עד הראה ]...[" )פס' 9( ”]...[ כי לנביא היום יקרא לפנים הראה: ]...[" )פס' 10-9(
|

|