|
|
صفحة: 290
מסמך : 4 עדות חברת קיבוץ ניצנים על פינוי הילדים , 17 במאי 1948 במהלך פלישת הצבא המצרי למדינת ישראל פונו ילדים מיישובים . בליל ה17– במאי 1948 פונו ילדי נגבה וניצנים . פינוי ילדי ניצנים לבאר טוביה נערך תוך מסע רגלי של שמונה קילומטרים , בחסות החשיכה . לפי המתוכנן , נלקחו ילדי ניצנים על ידי האבות לנקודה שנקבעה מראש ושם נפגשו עם כוח שהגיע מבאר טוביה . האבות המלווים מסרו את הילדים לאנשי באר טוביה וקיבלו ציוד לחימה . בעניין הפינוי מספרת אחת מחברות הקיבוץ : כאשר הודיע לנו מג"ד 3 באמצעות האלחוט את תוכניתו לפינוי הילדים , התנגדנו לה . הלב חרד ; מחשבות שונות התרוצצו במוח : האין זה שיגעון והפקרות ? האם אין דרך אחרת להוצאת הילדים ? האם מותר לסכן חיי הילדים בדרך שכל צעד בה מוות וסכנה ? ובכלל , האם קיימים סיכויים לעבור את הדרך בשלום ? התקשרנו עם מטה החטיבה והבענו את דאגתנו . התשובה הייתה פשוטה וחד משמעית : "זוהי פקודה ! יש לבצע ! אין מקום לחשבונות . כעבור יום אפשר לא נוכל לבצע גם זאת " ! שוכנענו והתחלנו להכין את הילדים - ביניהם תינוקות בני חודש - ל"טיול" הלילה . בשעה 22 : 00 נסתיימו ההכנות . באה שעת התזוזה . כל אב לקח את ילדו על זרועותיו . אולי בכל זאת לא נצא ? חידש מישהו את הוויכוח , שדומה כי כבר נגמר - האמנם עלינו לציית לפקודה שגעונית זו ? " יצוא נצא" - השיב לעומתו קול מן החשיכה - "ויהי מה " ! בסיכום , התהלוכה המוזרה , טור ארוך של אבות עם ילדים מנסים להירדם על זרועותיהם , במרכז , ושני טורי מאבטחים משני צידיהם - החלה לזוז , כשהאמהות מצמידות מבט ארוך ממושך וממאן להיפרד בגופות הקטנים . מי יודע מתי נשוב להתראות ? שתיקת מוות השתלטה על המשק אחר היציאה . אבלים ישבו הנותרים בעמדותיהם ורק רצון כביר פעם בלב : לשמוע שהדרך עברה בשלום . בתוך : אילון , א' ( ליקט וכתב , ( חטיבת "גבעתי" במלחמת הקוממיות , עמ' . 564 . 1 אילו טענות הועלו בעד פינוי הילדים ואילו טענות נגד הפינוי ? ילדי נגבה המפונים חוזרים לקיבוץ , 13 בנובמבר 1948
|
|