|
|
صفحة: 220
מסמך : 2 על היחס ביישוב להתנדבות נשים לצבא הבריטי רבקה גובר התנדבה לצבא הבריטי בהיותה אם לשני בנים . בנה אפרים כותב מכתב ובו מתאר את היחס למעשה זה . בניה של רבקה גובר , אפרים וצבי , נפלו בקרבות מלחמת העצמאות . פברואר 1942 אלה הם הימים האחרונים של אמא בבית ( עד 1 במרס . ( מצב הרוח אצלנו קשה מאוד , איש לא דורך על סף ביתנו . מאז נודע ברבים דבר התגייסותה של אמא , כולם כאילו החרימו אותנו , אפילו הקרובים אלינו ביותר לא באו לבקר את אמא כאשר הייתה חולה לפני ימים אחדים , ודומה כאילו כולם חושבים את המעשה הזה של אמא לכעין מעשה פשע . והאם בשביל עצמה הלכה אמא ? הן מעשה ציבורי הוא זה . אפשר לחשוב שהכפר מתנגד לגיוס נשים בעלות משפחה . בוודאי כולם חושבים שאמא איננה אוהבת אותנו ומשתדלת לברוח מן הבית . אולם הן אנחנו היודעים עד כמה אמא אוהבת אותנו ותאהבנו עד רגעה האחרון , ועד כמה השתדלה תמיד לחנך אותנו לפי רוחה . אף פעם לא הסתפקה במה שיש , ותמיד שאפה ליותר טוב ונשגב . ומה יצא מכל זה ? לפני יומיים הייתה אצלנו פ' ח' והביעה את דעתה באומרה שהיא חושבת את מעשה של אמא למעשה שלילי ואם יעשו זאת עוד חברות תמצא לנחוץ בתור חברת מועצת הפועלות לגנות את זאת בפומבי . האם באמת זוהי דעת מועצת הפועלות ? הננו מדוכאים מאוד והיינו שמחים מאוד אילו באת לטהר קצת את האווירה . בתוך : מרגלית , י' ( עורך , ( הנני , שלחני , עמ' . 142 . 1 כיצד מתייחסת הסביבה להתנדבותה של רבקה גובר לצבא הבריטי ? . 2 האם , לדעתכם , יחס זה מוצדק ? היעזרו במסמך . 3 מסמך : 3 מיומנה של נהגת אמבולנס במצרים מרגוט מאייר התנדבה לשרת בצבא הבריטי כנהגת אמבולנס . היא תיעדה ביומנה את מה שעבר עליה ועל חברותיה באלכסנדריה לנוכח אירועי המלחמה , עם התקדמות כוחות הצבא הגרמני בפיקודו של הגנרל רומל לכיוון מצרים . 6 . 7 . 42 העבודה שוב כבשה אותי . האלוהים יודע מניין לוקחים תמיד כוחות חדשים . בתי החולים הם רק תחנות מעבר . אלפים באים יום–יום ונחבשים . קוטעים . מנתחים . עירויי דם . מי שמוכשר לנסיעה נשלח הלאה , כי המקומות דרושים לחדשים ... היום הבאנו פצועים לנמל . כל האוניות הגדולות , אוניות המשחית , אוניות הטורפדו ואוניות התיקון - אינן עוד . רואים הרבה פגיעות של פצצות והרציף עזוב . אני נוהגת היום באמבולנס קטן ובאיטיות רבה , כי בתוכו שוכב חייל שרגלו נקטעה . ריח של דם , ואני מפחדת פן אתעלף . ואז נזכרתי בפרח היסמין הלבן והקטן שקטפתי הבוקר . הפרח הזה עם ריחו החזק הצילני . גם בכותבי זאת לאחר שעות אחדות איני מרגישה את עצמי בטוב . 7 . 7 . 42 אחרי שינה לא טובה במכוניתי המלאה פרעושים . בבוקר השכם , בדרכי הביתה , פצצות אחדות ואש תותחי ההגנה חזקה . הרעש עצום עד כדי כך שאיני שומעת את רעש המוטור . מתוך אינסטינקט אני נוהגת את מכוניתי ועושה את כל התנועות , אבל ראשי ריק ... 8 . 7 . 42 היום יש לי יום חופש . חפצי הוא רק לישון ועוד פעם לישון , ורק בקושי אני סוחבת את עצמי לחדר האוכל . נדמה לי שכל מכונת המלחמה בראשי . האם אוכל לשכוח את השבועיים האחרונים ? ... משהו השתנה בקרבי . בתוך : מרגלית , י' ( עורך , ( הנני , שלחני , . 50-49
|
|