|
|
صفحة: 213
לקראת ט"ו בשבט ... לליל ט"ו בשבט קדמה תכונה רבה שהיינו עדים לה כשהיינו חוזרים מלימודינו ב"תלמוד תורה . " בדרכנו הביתה היינו עוברים ב"פלאסה , " הוא השוק הגדול שבעיר : דלפקי מוכרי פירות וקליות היו מסודרים בטוב טעם ריבועים–ריבועים כשהם גדושים מיני פירות חיים או קלויים ; בשוק הייתה נשמעת שירה עליזה מפיותיהם של עשרות חנוונים המכריזים על סחורותיהם . עיקרו של החג בערב . השולחן הערוך בטוב טעם , גדוש צלחות–צלחות מלאות פירות וקליות . באותו ערב נתכנסו כל הפירות שנשתבחה בהם סלוניקי וסביבותיה ... או שהובאו ממרחקים ואף מארץ ישראל . בין הפירות לא נעדרו אף אלה שהצטיינו בעסיסיותם בשלהי הקיץ ונשמרו מכל משמר בבגדים שבארגזים או במרתפים הקרים כדי לשמור על טריותם ולהרחיק מהם את הריקבון . ואפילו את האבטיח ובייחוד המלון , שזמנם בקיץ וסופם בחג הסוכות , היה אבא מעלה במפתיע על השולחן , לשמחת הקטנים והגדולים . בנבנשתי , ד , ' משאלוניקילירושלים , פרקיחיים , עמ . 78-77 ' על תשעה באב בערב הצום , בשעות אחר הצהריים המוקדמות , הייתה שובתת כל מלאכה . כולם היו אצים לבתיהם כשפניהם קודרים , כאילו לא היה זה אבל לאומי כי אם אבל היחיד . הסעודה המפסקת הייתה נאכלת בישיבה על הארץ ... בבית הכנסת שרר אי–סדר מכוון : כסאות ושולחנות הפוכים צבורים בפינות ; על הרצפה שוטחו מחצלות בשביל המתפללים והונחו כרים בשביל הישישים שבהם ; נרות בודדים האירו את האפלה . את מלוא תחושת היתמות והאבל הרגשנו בראותנו את ה"היכל" בלי הפרוכת . היו בתי כנסת שכיסוהו בפרוכת הפוכה על צידה השני או בחתיכת בד שחור ... בשיאה של חוויית חורבן הבית הרגשנו כשכבו האורות ולאור נר קטן נראו פניו הנוגים של הרב הישיש כשהוא אומר בקול בוכים ובלדינו : "אחינו בני ישראל שמעו , היום כך וכך שנים שנחרב בית מקדשנו ותפארתנו , נפלה עטרת ראשנו , אוי נא לנו כי חטאנו . " ומיד הייתה נשמעת בלחש ובקול בוכים הקינה המסיימת על ידי כל הקהל . בנבנישתי , ד , ' משאלוניקילירושלים , פרקיחיים , עמ . 100-99 ' ההכנות לחג הפסח בלכתנו ל"תלמוד תורה" דרך השוק המרכזי היינו נתקלים בנוף אחר שלא היינו רגילים בו ביתר ימות השנה . הסדר והניקיון שלטו בכול . מדפי החנויות והדלפקים שבפתחיהן שפעו כלים מכלים שונים : כלי חרסינה וזכוכית נוצצים , וכלי נחושת , סירים , תרוודים וקלחות מבריקים מלובן ציפויי הבדיל שזה עתה הובאו מאוהלי צוענים ומצריפי אלבנים וטורקים . צורכי אוכל למיניהם נראו כשהם מבוררים מכל פסולת שיש בה שמץ של חמץ . בייחוד היו בולטים בהם מצות שקמחן נילוש עם יין וביצים וכן פירות כגון צימוקים שחורים , שנועדו בעיקר לימי הפסח , אגוזים ושקדים טריים ועוד . אוזנינו היו קשובות לזמרה העליזה עשירת הלחנים היוצאת מפי עשרות המוכרים שהיו עומדים ליד דלפקיהם ומכריזים על סחורותיהם המשובחות והכשרות לפסח ... הביקוש היה רב . בעלי הבתים ועקרות הבית ידעו כי ההוצאות הכרחיות וכי אין לקמץ במעות . הפתגם העממי היה אומר : פסח - ראשי תיבות של : " פאראס סין חשבון , " לאמור : מעות בלי חשבון . בנבנשתי , ד , ' משאלוניקילירושלים , פרקיחיים , עמ . 87 ' טקסחנוכתביתכנסתשלאנשימונסטירמיוגוסלביה , סלוניקי 1927 ,
|
|