|
|
صفحة: 157
על פעילות נערות ב"הגנה" ... הוזמנתי לקבוצת הקשר . התחילה תקופה של התרוצצות על אופניים ברחובות תל אביב והעברת הודעות למפקדים , ממפקד אחד למשנהו ... המפקדים העבידו אותנו בפרך . לא אחת חשבנו כי היו שולחים אותנו עם מעטפות ריקות לשם תרגול , או שהיו מזעיקים אותנו בלילה ומריצים אותנו מקצה אחד של העיר לקצה השני ללא צורך . הייתי עסוקה מאוד ושעות רבות במשך היום נעדרתי מהבית . ירדתי מאוד בלימודים , כי לא היה לי זמן להכין את השיעורים , למורת רוחם של הורי . כל זמני וכל מחשבותי היו נתונים ל"הגנה , " והורי כעסו עלי וניסו למנוע בעדי להתרוצץ בימים , בערבים ובלילות על האופניים . מפקד מחלקת הקשר היה אז זלמן כהן , ואני הייתי הנערה היחידה בקשר . הדבר חייב אותי להתאמץ בכל כוחותי ולהשתדל מאוד שלא לפגר אחרי חברי . כתוצאה ממאמצי זכיתי ליחס טוב , וחברי התייחסו אלי כשווה בין שווים . ואמנם לא ביקשתי לעצמי כל זכויות יתר בשל היותי נערה ... שימשתי זמן מה כמחסנאית הקבוצה : כלומר , הכלים ששימשו לנו לאימונים הוחבאו בביתנו , בלי ידיעת הורי . על פעילות בני נוער ב"הגנה" ... בהכרח נוצרו קונפליקטים בין תפקידינו כתלמידים לבין תפקידינו כחברי "ההגנה . " האימונים בכדור יד קדמו , כמובן , להכנת שיעורים , אבל העברת קשר קדמה גם לאימון בכדור יד . לעתים , כשמספר מקשרים לא יכלו לפעול ( מסיבת מחלה או מסיבות אחרות , ( הייתה המעמסה על השאר גדולה למדי , אבל שום דבר לא מנע מאיתנו ביצוע פעולות הקשר - לא מורים , לא הורים , לא חוסר זמן ולא מזג האוויר . בחום הקיץ ובגשמי החורף ההודעות נמסרו בדייקנות ובזמן . היה לנו גם עניין בהעברת הקשר , כי בשנים הראשונות הועבר הכול בעל פה ... ולכן ידענו על המתרחש בכל יחידות הארגון ... . ערב אחד , כאשר התאמנה קבוצתנו בקומה השלישית , הוצבתי כשומר בקומה השנייה . אותו ערב פרצה דליקה באוניה אשר בנמל יפו . ד"ר בוגרשוב ועוד מורה ( מהגימנסיה העברית "הרצליה ( " החליטו לעלות לקומה ג כדי להשקיף על פני האוניה הבוערת . והנה ניצב אני מולם ... התקנתי שני מחבואים : האחד - פשוט בתוך הספה שעליה ישנתי , והשני - לפי מה שקראתי בספר הרפתקאות כלשהו - מתחת למרצפות . לשם כך הייתי צריכה לחכות לשעת כושר כשהורי יצאו מן הבית , ואז הוצאתי בעמל רב מרצפות מספר והטמנתי את האקדחים . אבל כשעמדתי להחזיר את המרצפות , הן נשברו . נאלצתי לאלתר איכשהו , לכסות את המקום , לטשטש את העקבות כדי שהורי לא יבחינו במרצפות השבורות , אבל איך לתקן אותן ? בצר לי פניתי לאחד מחברי , הוא שלח אלי רצף , מחבריו , בשעה שהורי נעדרו מן הבית והלה תיקן את המרצפות . מונסרג'י–רון , ש , ' בתוך : עירוני–אברהמי , ח , ' אלמוניותבחאקי , סיפורן של חברות "ההגנה" בתל אביב , עמ . 22-21 ואיני נותן להם לעבור . ד"ר בוגרשוב התחיל תוקף אותי בשאלות : "אינך מכיר אותי ? אני מנהל הגימנסיה ! וכיצד אינך נותן לי לעלות ? ובכלל , מה אתם עושים שם למעלה " ? וכו . ' בפי הייתה רק תשובה אחת : "אני מצטער , אבל אינני יכול לתת לכם לעלות . " בסוף פנו הצידה , הסתודדו ביניהם - כנראה הבינו במה העניין - והסתלקו . יש לציין , כי מעולם לא הזכירו לי את המקרה , לא חקרו אותי בנידון , והמקרה כאילו לא קרה . גאים במיוחד היינו בעת טיולי הגימנסיה . מרגע כניסתנו לארגון היינו לוקחים איתנו נשק לטיולים אלה , והרגשנו עצמנו כמגינים על החבורה כולה . ובעצם כך היה . בטיול לים המלח , למשל , ב , 1927– נתקענו בעין–גדי באין יכולת לחזור . היו שם בדווים , אשר התהלכו עם רובים בידיהם . רק הנשק שהיה בידינו אותה שעה העניק לנו את הביטחון כי כל רעה לא תאונה לנו . ברנר , מ , ' מתוך : בן יהודה , ב , ' סיפורהשלהגימנסיה"הרצליה , " עמ' . 255-254 חברות ב"הגנה , " עיןהשופט , 1937
|
|