|
|
صفحة: 114
היהודים נדחקים מחיי הכלכלה בפולין אף שממשלת פולין העניקה זכויות ליהודים , על פי חוזה המיעוטים , העידה פעילותה בתחום הכלכלי דווקא על כוונתה לבטל את הזכויות הללו . ענפי הפרנסה העיקריים של יהודי פולין היו מלאכה ומסחר , אולם חוק ממשלתי אסר על פתיחת חנויות ועסקים בימי ראשון ועקב כך גרם לצמצום ימי המסחר של היהודים ופגע בהכנסותיהם . מפעלי תעשייה בבעלות פולנים זכו להלוואות ולאשראי מן הממשלה , ואילו מפעלים ועסקים בבעלות יהודית קופחו . מצבם הכלכלי הקשה של היהודים נבע גם מהעמקת התערבות הממשלה במשק . נוסף על המונופול שהיה לממשלה - השליטה הבלעדית בייצור ובסחר של טבק , מלח , משקאות חריפים וגפרורים - עברו לבעלותה גם מכרות , מפעלים כימיים ושטחי יער . כלומר , במחצית שנות השלושים כבר היו כרבע מן המסחר והתעשייה במדינה נתונים בידי הממשלה במפעלים שכלל לא העסיקו יהודים . גם בתחום המקצועות החופשיים קופחו היהודים . מורים יהודים הורחקו מן ההוראה בבתי ספר ממשלתיים , רופאים הורחקו מבתי חולים ופקידים - ממשרות ממשלתיות . ההגבלות הכלכליות הגבירו את הגירת היהודים מפולין . לאחר שהוטלו מסים על המעמד הבינוני בפולין גברה ההגירה עוד יותר . בתקופה זאת הגיעו רבים מיהודי פולין לארץ ישראל במסגרת העלייה הרביעית ( עמ' . ( 75 גילויי האנטישמיות בפולין מתגברים במהלך שנות השלושים , בד בבד עם ההתקרבות שחלה בין גרמניה לפולין ( עמ' , ( 101 החלה פולין לסגת מקיום התחייבויותיה בחוזה המיעוטים . ממשלת פולין ניהלה מדיניות שהגבילה את השתלבות היהודים במדינה . נקבע , לדוגמה כי במוסדות להשכלה גבוהה סטודנטים פולנים רשאים לסרב לחלוק את ספסל הלימודים עם יהודים . ( 1937 ) ליהודים הוקצו מקומות ישיבה נפרדים , שכונו " ספסלי הגטו . " סטודנטים יהודים הביעו את מחאתם על הגבלה זו בכך שהעדיפו לעמוד , במשך כל שעות הלימוד , בשורות האחוריות של חדרי ההרצאות . ערב מלחמת העולם השנייה גברו הפגיעות הפיזיות ביהודים וברכושם , ועל חנויות בבעלות יהודית הוטל חרם . ( 1937-1938 ) האנדקים , מפלגה ימנית לאומנית , ניהלה מדיניות אנטישמית גלויה ופעיליה היכו ורצחו יהודים . כרזות שהופצו ברחובות קראו לשלילת זכויות האזרח מן היהודים . " פולין לפולנים " ! איור מתוך מודעת פרסומת לכתב עת לאומני אנטישמי , פולין , 1936
|
|