|
|
صفحة: 257
הקרקעות בישראל הקרקעות העיקריות במערכת הים-תיכונית טרה רוסה: קרקע אדומה וחרסיתית, המכילה תחמוצות ברזל שמקנות לה את הצבע האדום. היא נפוצה באזורים הרריים הבנויים סלעי גיר ודולומיט )אבל אין בה חומרים גיריים כלל(. בדרך כלל זוהי קרקע רדודה, והרצף שלה נפסק לרוב על ידי מחשופי סלע. הטרה רוסה היא קרקע פורייה, אבל עיבודה מחייב סיקול ובנייה של טרסות. צומח אופייני - חורש ים-תיכוני. רנדזינה: קרקע הנוצרת מסלעי גיר רכים, קירטון וחוואר. צבעיה חומים או אפורים. קרקעות הרנדזינה הן עמוקות למדי, וכאשר הן מתפתחות על מדרונות מתונים נוח לגדל בהן גידולים חקלאיים, אף כי גם בהן מזדקרים סלעים על פני השטח. הרנדזינה עשירה בגיר, והחומר האורגאני מתרכז בה באופק A )האופק העליון(. קרקע בזלת: קרקע חומה כהה, ולעתים בגוון חום-אדום, שחור או אפור. התפתחה מסלעי הבזלת, אשר באזורים הגשומים הם מתבלים בקלות יחסית. לרוב היא דקת-גרגר, והחומר האורגאני בה מועט. קרקעות הבזלת הן בדרך כלל רדודות, עומקן אינו עולה על חצי מטר, ורציפותן נפסקת על ידי מחשופי סלע. צומח אופייני - צמחי בר עונתיים. חמרה )בערבית, אדום(: קרקע שנוצרה מדיונות חול עתיקות שהתייצבו. גרגרי החול צופו במינראלים ובתחמוצות של ברזל, חמרן )אלומיניום( ומנגן. עומקה מגיע לעתים למטרים אחדים. היא מאווררת ומנוקזת היטב, אבל דלה בחומרי מזון לצומח. משמשת מצע נוח לחקלאות, אם כי יש לדשן אותה בהתמדה. קרקעות החמרה אינן מתפתחות כיום, ולמעשה הן מתמעטות מפני שמשתמשים בהן לצורכי בנייה. גרומוסול: חומר האב הוא חרסית, שהגיעה למקום היווצרות הקרקע על ידי הרוח או שנוצרה במקום על ידי בליה. לאחר תהליכי ההיווצרות הראשונים מוסעת הקרקע על ידי המים ושוקעת באזורים נמוכים, שם נוספים לה חומרים מהקרקעות המקומיות וחומרים שהוסעו על ידי הרוח. קרקעות הגרומוסול טובות לעיבוד חקלאי. כמות החומר האורגאני בהן בינונית, וכמות הגיר משתנה. לחלקן בעיות ניקוז. חלקן קרקעות מלוחות, שיש לטפל במליחותן לפני עיבוד חקלאי. הקרקעות העיקריות במערכת המדברית לס: קרקע שנוצרה מאבק מדברי שהובל על ידי הרוח, שקע באזור לח יותר והתעשר בחומר חרסיתי ובחומר גירי. האבק הגיע מהמדבריות כשהוא מלוח מעט, ועל כן קרקעות הלס מלוחות. המליחות מועטה בחלק הצפוני של המערכת, שהיא גשומה יותר, והיא רבה בחלק הדרומי. קרקע הלס נוחה לעיבוד חקלאי. רג: קרקע נפוצה במדבר. האופק העליון הוא בעל מרקם גס ואחוז גבוה של אבנים. האופק התחתון מורכב מחומר דק ויש בו שכבות של גבס. היא נפוצה במישורים ובמניפות סחף, והיא אינה ראויה לעיבוד חקלאי. ליתוסול מדברי: קרקע המתאפיינת באופק עליון המונח על סלע חשוף. המרקם שלה גס. מכילה גיר ומחשופי סלע רבים. 6 . הקרקעות בישראל
|
|