|
|
صفحة: 150
פסקה ד פסקה ה פסקה ו פסקה ז פסקה ח פסקה ט פרופ' למיש ערכה את הספר החדש "לגדול עם טלוויזיה - המסך הקטן בחייהם של ילדים ובני נוער", שמאגד מאמרים שנכתבו על-ידי מומחים מרחבי העולם בנושא טלוויזיה וילדים )הוצ' "האוניברסיטה הפתוחה"(. לדבריה, ההיסטוריה מוכיחה שהיחס לטכנולוגיות חדשות תמיד היה חשדני, מאיים ומפחיד. "קשה להאמין, אבל בעבר הרחוק אפילו לספרים ייחסו השפעות מזיקות. כשהספרים חדרו לתרבות המערבית, התייחסו אליהם בחשדנות רבה מאוד. חשבו שהם ידרדרו את המוסר, שבמקום לעבוד, אנשים ישקעו בפנטזיות. גם לקולנוע בתחילת דרכו הייתה תדמית רעה מאוד. היום היחס לקולנוע הוא כאל אמנות נפלאה, אבל כשהקולנוע חדר לתרבות המערבית, הוא נתפס כמאיים מאוד, משחית, גורם לאלימות, ופוגע בהתפתחות השכלית. לאורך ההיסטוריה, אנחנו למדים שהיחס לכל הטכנולוגיות החדשות היה זהה: חשדני, מנוכר ומאשים - בדיוק כפי שמתייחסים כיום לטלוויזיה". פרופ' למיש טוענת: "רשימה התחלואים שמייחסים לטלוויזיה היא ארוכה ודומה לתגובות הקיצוניות שייחסו בעבר להמצאת הדפוס וכיום מייחסים לטלפונים ניידים ולאינטרנט. מצד שני, נהוג לייחס לאמצעי התקשורת גם תקווה שהם יגרמו להרחבת האופקים ולצדק חברתי. מחקרים מראים לנו שהאמת היא באמצע. כל מדיום מפתח אפשרויות חיוביות, שתורמות ומרחיבות, ויש לו גם היבטים שליליים ומזיקים. החוכמה היא ליהנות מהפוטנציאל החיובי תוך שליטה על השלילי. הייתי מציעה להורים להתייחס לטלוויזיה כאל עוד משאב בחיי הילדים, עם פוטנציאל חיובי ושלילי. "הטענה שהטלוויזיה גורמת לצמצום הדמיון והיצירתיות אין בה ממש. במציאות הילדים משתמשים בטלוויזיה כמשאב נוסף ליצירה. באחד המחקרים הבינלאומיים שהשתתפתי בעריכתו, וכלל מדינות כמו גרמניה, קוריאה, ארה"ב וישראל, בדקנו את השפעת הצפייה בטלוויזיה על יכולת הדמיון של הילדים, ומצאנו שבניגוד למקובל לחשוב, הילדים מעשירים את דמיונם באמצעות הטלוויזיה. פרופ' למיש גם מתייחסת לטענה שהטלוויזיה מגבירה את רמת האלימות. "זוהי טענה מוסכמת ומקובלת מאוד שיש לה סימוכין מדעי. מחקרים בהחלט מראים שטלוויזיה ותקשורת מגבירות אלימות. יש עדויות שבני נוער שצופים הרבה באלימות בטלוויזיה, הופכים לאנשים אלימים יותר בחיי היומיום שלהם. הילדים מחקים את האלימות שהם נחשפים לה בטלוויזיה. אנחנו גם יודעים שחשיפה לאורך זמן לאלימות בטלוויזיה מעצבת את העולם. היא מלמדת ילדים את העיקרון ש'כל דאלים גבר', כלומר שאלימות היא פתרון לגיטימי לבעיות. "אבל כל זה לא אומר שצריך לפסול את הטלוויזיה. ממחקרים מתברר שהטלוויזיה לא גורמת לילדים להיות אלימים אלא מחזקת נטייה לאלימות. היא עוד גורם שתורם לאלימות, אבל זה לא אומר שאם בטלוויזיה משודרים תכנים אלימים - הטלוויזיה זה דבר רע. אנחנו צריכים לדאוג לכך שהילדים שלנו לא יצפו בתכנים אלימים". המינונים אז הבנו שהטלוויזיה אינה רע אבסולוטי, אך עדיין נותרה השאלה: מהי ה"כמות נכונה"? פרופ' למיש טוענת, כצפוי, ש"צריך למצוא את עמק השווה. אם הטלוויזיה היא המשאב הסביבתי היחיד והילד לא קורא ספרים, לא משחק עם חברים ולא הולך לסרטים, והטלוויזיה היא כל עולמו, הוא יהפוך להיות תלוי בה. אבל אם הטלוויזיה היא עוד משאב, כמו ספרים, קולנוע, מגרש משחקים ומשחק עם חברים, אז היא מהווה מקור נוסף להעשרה". 20 25 30 35 40 45 50
|
|