|
|
صفحة: 44
פעילות :12 שעת מבחן קראו את המאמר שלפניכם, וענו על השאלות שאחריו. ברוך האשם אפרים סידון שוב אנחנו שקטים, רגועים ונקיי מצפון. ברוך האשם, יש אחראי לתאונה המחרידה ליד קיבוץ לביא. הנהג ו/או הבלמים ו/או המשאיות. תמיד יש אשמים בתאונות: הכבישים, הקיץ, הגשם הראשון, הגשם האחרון, העייפות, תנאי הראות, השמש השוקעת, המנטליות, האוטובוסים, ביש מזל, מוצאי שבת, ערפילים. ושוב, בריטואל השגרתי הקבוע, כמו במשחק כיסאות מוסיקליים, תועבר האחריות מכיסא לכיסא. ממשרד התחבורה למשטרה, מהמשטרה לבתי המשפט, מבתי המשפט למשרד הרישוי, וחוזר חלילה. עוגה עוגה עוגה, במעגל נחוגה, נסתובבה כל היום, עד לעוד אסון איום, לשבת, לשבת בחיבוק ידיים - ולמות. ובאמת ניסינו כבר הכול, כדי להרתיע את האשמים הנ"ל. סיסמאות מחורזות, אנימציות חביבות, גרוטאות של מכוניות לצידי הכבישים, מבצעי החתמה המוניים בתחנות דלק, חוברות של משרד החינוך, מכתבים אישיים של שר התחבורה, תפילות של מקובלים שכבר בעבר הצליחו להביא למותו של סדאם חוסיין, סטיקרים. ולא רק בדרכי נועם הלכנו, ניסינו גם בכוח! שפטנו, אכפנו, כופפנו, חיפפנו, גיפפנו, נפנפנו, תופפנו. פיזרנו שוטרים, הגבהנו קנסות, שללנו רישיונות, תיקנו תקנות - והתאונות בשלהן, לא יודעות להעריך את המאמצים הכנים של הגורמים האחראים, לא שמות על טובי המומחים. הן פשוט יורדות לכביש ותמיד תמיד חוזרות עם שלל. אין אפס - יש אחד, שניים, שלושה ולפעמים גם יותר. אז כתבנו בעיתונים, הופענו בטלוויזיה, שר התחבורה כינס שוב ושוב את בכירי משרדו לישיבות חירום. אפילו היו פרישות והתפטרויות במועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים ובמינהל לבטיחות. אבל התאונות הנבזיות הללו שוב לא מבינות עניין. הן לא רואות כמה שאנחנו רציניים ויצירתיים, הן לא שמות לב לנחישות החלטתנו ולדבקות במטרתנו. הן, התאונות, עוכרות ישראל שכמותן, ממשיכות לצחוק בפנינו ולהגיש לנו מדי יום את רשימת הנפגעים התופחת. הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה, ארוכה. פי שבע יפול צדיק - ולא קם. מייחסים לפרופסור ישעיהו ליבוביץ את האימרה לפיה כל חמור יכול לסיים אוניברסיטה, בתנאי שלא ייכשל בבחינות ההתעמלות. מסתבר שכל חמור גם יכול לקבל רישיון נהיגה, בתנאי שלא ייכשל בתיאוריה, או שיצליח לתפוס בוחן ביום טוב. כדי להשיג תעודת כניסה לאוניברסיטה, לומדים ילדינו תריסר שנים. כדי להשיג רישיון לחיות, הם לומדים בערך חודש. מבחן בגרות קוראים לבדיקת הידע שלהם. איזו בדיחה. מבחן הבגרות האמיתי הוא הנהיגה בכביש. לו היו משקיעים בלימוד הנהיגה עשירית מן השעות הללו, היה באמת חלק גדול מהצעירים מגיע לבגרות. אני מתכוון לבגרות פיסית, ואפילו לשיבה טובה מאוד. וגם היו מאפשרים לאחרים איכות חיים, ומה שחשוב גם כן, כמות חיים. אין תרופות פלא, יש חינוך. רק מי שלומד לאחוז בהגה מגיל ,7-6 רק מי שרוכש כבר בכיתה א הרגלי נהיגה נכונים )ואני מדגיש את המילה נהיגה, לא זהירות פסיבית של הולך רגל, אלא זהירות אקטיבית של נהג(. מי שבכל שנות בית-הספר העממי והתיכון נהג בפועל, יוכל להוריד את הסטטיסטיקה המטורפת. 10 15 20 25 30 35 פסקה א פסקה ב פסקה ג פסקה ד פסקה ה
|
|