|
|
صفحة: 31
פעילות :8 שעת מבחן בדיון שעסק בנושא "מבנה צה"ל בשנים הבאות", הציג קצין בכיר באגף כוח אדם את השקפתו נגד גיוס חיילים מאוכלוסיות חלשות, שהטיפול בהם עולה לצה"ל כסף רב. הוא אמר: "יותר משהם תורמים לצבא, אנחנו משקיעים בהם". דבריו חוללו סערה. משמעותם היא, בין השאר, התנגדות לפרויקט הוותיק "נערי רפול" )שיזם הרמטכ"ל לשעבר, רפאל איתן(. בפרויקט הזה מגייסים חיילים בעלי נתונים אישיים נמוכים, ומטפחים אותם במסגרת הצבא. לפניכם מאמר המנסה לשכנע בעד המשך גיוסם של חיילים משכבות חלשות. קראו אותו, וענו על השאלות שאחריו. זו ההזדמנות לשוויון יום-טוב סמיה כמו עונות השנה, בכל פעם שמתקיים דיון על תקציב המדינה בכלל ותקציב הביטחון בפרט, חוזר מאן-דהוא ומעלה את "הבזבוז" בגיוס כלל בני ה.18- "כי צריך לגייס על-פי שיקולים מקצועיים בלבד", או כי "הגיע הזמן לצבא מקצועני בקבע". בחברה הישראלית, השואפת להתהוותה יותר מיובל שנים, קיימים פערים בתחומים שונים. פערים שמובילים אותנו, לעיתים, לאלימות מילולית, לעיתים לירידה מהארץ, בדרך כלל לתסכול ולמרירות, ולפעמים גם לאלימות פיזית עד כדי רצח פוליטי, כמו הרצח של אמיל גרינצוייג ז"ל או רצח ראש ממשלה בכיכר העיר. עיקר הפערים: ימין ושמאל, אשכנזים וספרדים, יהודים ובני מיעוטים, עשירים ועניים, דתיים ושאינם דתיים, מרכז מול פריפריה, ותיקים ועולים חדשים, משכילים ואנאלפביתים ועוד. צה"ל הוא הארגון הגדול ביותר במדינה, ובו לפערים האלה אין שום משמעות. בסיום תפקידי כמפקד אוגדת אזח"ע, ב,1993- נשאלתי בריאיון לתקשורת "מהו הרגע המרגש ביותר בשירותך, אחרי יותר מ20- שנות שירות קרבי?" תשובתי המידית הייתה "הבוקר הראשון בבסיס הטירונים של הצנחנים". המראיינת, שציפתה לתשובה על רגע הירואי מאחת הפעולות המבצעיות שהשתתפתי בהן, הופתעה לשמוע תשובה כל-כך פשוטה. "בבוקר הזה", הסברתי למראיינת "הבנתי בפעם הראשונה בחיי את המושג שווה בין שווים". בבוקר הזה הפנמתי כי מכאן והלאה, אם אני אישית אהיה בסדר, אז עם המפקדים האלה, נטולי האינטרסים, אגיע הכי רחוק שרק ניתן, ורק אני הוא הגורם לשינוי. גיוס אחר עלול למנוע מנערים הדומים לי לחוות את הרגע של "שווה בין שווים". גיוס לצה"ל על-פי שיקולים מקצועיים וכלכליים בלבד הוא בגדר מותרות, שהחברה הישראלית הנמצאת עדיין בהתהוות, אינה ראויה להם. גיוס כזה יכשיל את תהליך ההתהוות והגיבוש של החברה השסועה שלנו, ויוסיף בין-לילה פער נוסף, שיכול להיות הכואב מכולם, והוא מחיר החיים. השירות בצה"ל חייב להיות חלק בלתי נפרד מגיבושה של חברה שוויונית, כדי שכל אחד ירגיש פעם אחת "שווה בין שווים". לא משנה מהיכן אתה בא - מהקרם של השמנת או מהתחתית של הקפה השחור. כל אחד מהם אומר בסוף השירות "בלי השירות בצבא לא הייתי יודע שיש כאלה במדינה". אלוף )מיל'( סמיה כיהן כאלוף פיקוד הדרום. עבודת הדוקטורט שלו בסוציולוגיה עוסקת בהשתלבות השכבות החלשות בצה"ל. מתוך: עיתון מעריב, 11.11.2002 10 15 20 25
|
|