|
|
صفحة: 46
הדגש החזק הוא סימן להגייה היסטורית של עיצור כפול. כלומר, בעבר הגו את המילים הללו במכפל עיצורים. את המילה נסר הגו *נססר, בקש - *בקקש וכן הלאה. התבנית המתקבלת היא ‘‘‘‘, בדיוק כמו בפועל צלצל. עם זאת, אפשר לסמן את התבנית גם בדרך אחרת: ‘‘‘, שהרי הדגש אומר לנו שהעיצור האמצעי )ע' הפועל( מוכפל, כלומר שיש ארבעה עיצורי שורש. שתי דרכי הסימון הן, בעצם, הפועל התבנית הבניין אותה תבנית ממש: ‘‘‘‘ = ‘‘‘. בקש ‘ ‘ ‘ או ‘ ‘ ‘ ‘ פעל אם כן, התבנית של הפועל נסר שווה ספר ‘ ‘ ‘ או ‘ ‘ ‘ ‘ פעל לתבנית של הפועל צלצל, וכך לגבי התבניות של הפעלים ספר - אכזב, התחנן ה ת ‘ ‘ ‘ או ה ת ‘ ‘ ‘ ‘ התפעל התחנן - התבלבל. הדגש החזק הוא חלק מן התבנית של הבניינים הללו, והוא מציין בה את הכפלת העיצור המודגש. דגש חזק כזה, שהוא חלק מהתבנית, נקרא "דגש תבניתי". גם בשמות העצם קיים דגש תבניתי, למשל במשקלים: ‘‘‘ )ספר(, ‘‘‘‘ )אגמת(,‘‘‘ו‘ )שטפון( וכדומה. טבלת נטייה לפניכם טבלה ובה דוגמות נטייה של הבניינים הדגושים. שימו לב לסימני הבניינים בנטיות השונות. בניין זמן / דרך דוגמות נטייה פעל עבר כב דתי, כב דת, כב ד, כב דתן, כב דו הווה מכ ב ד, מכ ב דת, מכ ב דים, מכ ב דות עתיד אכב ד, תכב ד, יכב ד, נכב ד, תכב דנה ציווי כב ד! כב די! כב דו! כב דנה! שם פועל לכב ד פעל עברכ ב דתי, כ ב דת, כ ב ד, כ ב דנו, כ ב דתם הווה מכ ב ד, מכ ב דת, מכ ב דים, מכ ב דות עתיד אכ ב ד, תכ ב ד, יכ ב ד, תכ ב דו, יכ ב דו התפעל עבר התכ בדתי, התכ בדת, התכ בדה, התכ בדנו, התכבדתן הווה מתכ בד, מתכבדת, מתכבדים, מתכ בדות עתיד אתכ בד, תתכבד, תתכבדי, יתכבד, נתכבד ציווי התכ בד! התכבדי! התכבדו! התכבדנה! שם פועל להתכ בד שימו לב: לבניין פעל אין צורת ציווי ואין שם הפועל. ראו הסבר בעמ' .65
|
|