|
|
صفحة: 138
מילים טעונות - קונוטציה מילים טעונות הן מילים טעונות ברגש, מילים שרגש מסוים )חיובי או שלילי( מתלווה אליהן. הקונוטציה, המשמעות הנלווית, מעוררת בקוראים רגשות, ומעבירה את עמדת הכותב/ת. דוגמות: מילים בעלות קונוטציה שלילית: דוחה, מזיק, מרושע מילים בעלות קונוטציה חיובית: מרשים, מעניין, מעולה סַפָּר / מעצב שיער - לצמד הזה יש משמעות זהה )אותו המקצוע(, אך הביטוי מעצב שיער נחשב יוקרתי יותר, שהקונוטציה שלו חיובית יותר, במשלב לשוני גבוה יותר, ואילו המילה ס ַפּ ָר היא ניטרלית, במשלב לשוני בינוני. שָׁפָן - המילה המציינת בעל-חיים היא נטולת קונוטציה ריגושית, ואילו למילה זאת במשמעות של אדם פחדן, יש קונוטציה ריגושית שלילית. הסתיר / העלים - שני הפעלים האלה קרובים מאוד מבחינת משמעותם המילונית, אך למילה העלים יש קונוטציה שלילית חזקה יותר מזו של הפועל הסתיר. בטקסטים שיש בהם הבעת דעה או רגש מסוים משתמשים במילים טעונות. למשל, במאמר עמדה או בפרסומת תמצאו שימוש במילים טעונות - לחיוב או לשלילה. קונוטציה של משלב יש מילים או ביטויים שיש להם קונוטציה של משלב לשוני )נמוך, בינוני או גבוה(. דוגמות: רזה מאוד / שחיף - המשמעות הבסיסית כמעט זהה, אך אל המילה שחיף נלווית קונוטציה של לשון דיבור, של משלב לשוני נמוך, ואילו אל הצירוף רזה מאוד לא נלווית כל קונוטציה של משלב. גדש / מילא - הקהל גדש את האולם. )משלב גבוה( / הקהל מילא את האולם. )משלב בינוני( קח את עצמך בידיים! )משלב נמוך או בינוני( / שנס מותניך! )משלב גבוה( םיפיט בין משמעויות של מילים יכולים להיות יחסים שונים, כגון: ■ פוליסמיה - מילה שיש לה מספר משמעויות: שורש - של עץ, של מילה, של שן. ■ הומונימיה - מילים זהות בצליל ובכתיב, אך שונות במשמעות ובמקור. דוגמה: צירים של דלת, צירים של יולדת )= כאבים(. ■ הפוליסמיה וההומונימיה יוצרות דו-משמעות, אך כאשר המילה מופיעה בהקשר, ההקשר פותר את הדו-משמעות. )כל אורח קיבל ציפורן אדומה - מן ההקשר מבינים שהכוונה לשם של הפרח, ולא לציפורן שבאצבע או לתבלין(. ■ בפוליסמיה יש קשר בין המשמעויות. היחס בין המשמעויות יכול להיווצר על-ידי מטפורה )השאלה(. למשל, כואב לי הראש - משמעות רגילה; ראש המוסד - השאלה. ההשאלה קיימת גם בצירופים כבולים )ובניבים( רבים, כגון: מיטת סדום, איש אשכולות.
|
|