|
|
صفحة: 303
פעילות מסכמת 4 קראו את המאמר, וענו על השאלות שאחריו. לא מגיע לנו חוף ים / אריאנה מלמד 1 5 חופים הם לפעמים געגועים לים של פעם. בוקר, צפרירים, משפחה יורדת אל החוף עם מגבות ושמיכות פיקה וקרם שיזוף שלא מגן מפני כלום, ועם סל מלא אבטיח ובקבוקי טמפו לטף ותחושת שחרור ענקית: יורדים ברגל, כמובן. כשמגיעים, אפשר לברך המון אנשים לשלום, כי הים הוא המשכה של 10 השכונה, ואפשר למתוח שמיכה מעל הראש ולחבר לה מוטות ולאלתר אוהל, ומיד אחר כך להזהיר ילדים מפני זפת ומדוזות ומים עמוקים ומרעין בישין שאין להם שם, ובכל זאת לסמוך על המציל שיעשה את מלאכתו נאמנה ולתפוס תנומה בשמש הצהריים הקופחת, ואחר כך להשתרך לאט לאט הביתה, הלומי חום ועייפות, ולמרוח קצת לבנה על 15 מכת השמש. זה היה הים של פעם, והוא נסגר מתישהו בסוף שנות השבעים, כשהפסקנו ללכת ברגל וננעלנו במכוניות, כשהבנו שהוא מלוכלך מדי ועוד לא ידענו להאשים את עצמנו ואת מפעלינו המזהמים, כשלא עצרנו בזמן את תנופת הנדל"ן על החופים. 20 בשביל מה יש פחים שלושה ימים נסענו לאורך החוף, מראש הנקרה ועד "עצור - גבול לפניך", בדרום. מצאנו רק חוף אחד שעדיין מזכיר, איכשהו, את שנות השבעים. חוף בלי תנופת פיתוח, בלי מתקנים, ללא תשלום, חף לגמרי מאנשים - בג'יסר א-זרקא. הוא חוף מוסדר, כמו ברוב פיסות הים שראינו, אין בו 25 מציל ויש בו המון שלטים שמזהירים מפני הרחצה. ביום א' צרוב שמש אחד, לפני שבוע, לא הייתה בו נפש חיה. כן היו בו טונות של אריזות פלסטיות מכל הצבעים והסוגים. בארצות אחרות, לא כל כך רחוקות מפה, הבינו זה מכבר כי קו המים הוא לא רק משאב טבע מתכלה, אלא גם פלא כלכלי ואתר שנועד לרווחת 30 בני האדם באשר הם, ולפיכך יש לדאוג לרווחתו שלו. באיי יוון, אם ייצא לכם להשכים עם שחר, תראו עשרות-עשרות נערים חרוצים מנקים את החוף, כמעט בפינצטה. אצלנו, כשהרשויות התקינו פחים ובהם שקיות זבל נאות לשימוש הציבור, הציבור ביכר לזרוק את עטיפות הביסלי שלו ליד השקית. אף פעם לא בתוכה.
|
|