|
|
صفحة: 185
שלו, ביתם - הבית שלהם, כנפיו - הכנפיים שלו. כינויים אלה נקראים כינויי השייכות. זאת הדרך הקדומה יותר בעברית. דרך נוספת לבטא שייכות בעברית היא באמצעות הוספת המילה של: המאכל של האדם, הלחם שלנו, פולחן של עמים. כל אלה הם צירופי "של". המילה של מצטרפת רק לשמות עצם, ולכן היא סימן זיהוי של שם עצם. כינויי השייכות החבורים מגביהים את המשלב, לכן נמצא אותם בטקסטים כתובים ובנאומים. הכינויים הפרודים )צירופי של( רווחים יותר בלשון הדבורה. "תוספות" לשם העצם יש עוד "תוספות" הנצמדות לשמות בלבד, ומשום כך הן גם משמשות סימן היכר של השמות. רוב ה"תוספות" נצמדות אל תחילת שם העצם: ה' היידוע - הלחם, המאכל, האדם אותיות בכל"מ - במילה, כמנחה, למזון, מהלחם את ה' היידוע מוסיפים אל שם העצם, כאשר הוא מציין דבר ידוע. למשל: מאכל - הוא מאכל כלשהו, ואילו המאכל - הוא מאכל ידוע, מסוים, מוכר. אותיות בכל"מ הן מילות יחס, המתחברות לשם העצם. הן מקבילות במשמעותן למילות יחס אחרות: כ מקבילה במשמעותה למילה כמו )כמנחה = כמו מנחה, רץ כאיילה = רץ כמו איילה(, מ מקבילה למילה מן )מהארץ = מן הארץ, מהעבודה = מן העבודה(. סמיכות עוד דרך לבטא שייכות בעברית היא הסמיכות. צירופים, כגון: ככרות לחם, עיני הילד, פרות הארנבת, מכתב המערכת, משרדי ההנהלה - הם צירופי סמיכות. צירופים אלה נקראים כך, מפני ששני שמות העצם סמוכים וקשורים זה לזה. לעתים צירוף הסמיכות מבטא שייכות: עיני הילד = העיניים של הילד, משרדי ההנהלה = המשרדים של ההנהלה. שני שמות העצם בסמיכות נקראים נסמך וסומך. השם הראשון )ימי, החמצת, עיני( נקרא נסמך, כי הוא נסמך, נשען, על השם שבא אחריו, ואינו יכול לבוא בלעדיו. השם השני נקרא סומך, כי הוא תומך בשם הראשון )הסימן הוא נ"ס(. לפעמים יש שינויים בשם העצם הנסמך. למשל, המילה ימים משתנה לצורה: ימי, החמצה החמצת, משר ים משרדי. החמצת הבצק נסמך מכתב המערכת סומך משרי ההנהלה
|
|