|
|
صفحة: 184
שם העצם שיעור :15 מאפייני שם העצם בשיעורים קודמים הכרתם את מבנה הפועל ואת משמעויותיו. השיעורים הבאים יתמקדו בשם העצם - המבנה והמשמעות שלו. לומדים מוחשי ומופשט ניתן למיין את שמות העצם לשמות מוחשיים ולשמות מופשטים. שמות מוחשיים הם מילים לדברים, שניתן לקלוט אותם בעזרת החושים: לראות, לשמוע, למשש, לטעום או להריח. אלה שמות של חפצים, של חומרים, של מקומות, של צמחים, של בעלי-חיים או של בני-אדם. דוגמות: לחם, פיתה, אבנים, בצק, תנור, זעה )הדוגמות מהקטע "בזעת אפיך" עמ' 188.( אולם יש מילים גם למושגים מופשטים, כאלה שלא ניתן לקלוט בעזרת החושים. אלה מושגים שאפשר רק לחשוב עליהם, להבין אותם. דוגמות )מהקטע לעיל(: ימי קדם, זמן, סוד, החמצה, אפייה, עולם, פולחן, עם, מסורת, ברכה. איך מגדירים שם עצם? אפשר להגדיר שם עצם לפי המשמעות. למשל, אפשר להגדיר שם עצם כמילה המציינת שם של דבר כלשהו - עצם או מושג. לשמות העצם יש גם סימני היכר מיוחדים המאפיינים אותם. סימני היכר אלה קשורים במבנה שלהם. הפעלים שונים משמות העצם: בניגוד לפעלים - בשמות לא מובע זמן, ולכן גם אי- אפשר להטות אותם לפי זמנים. למשל, את השמות מאכל, אדם, לחם, בצק, תנור, מנחה, אי-אפשר להטות לפי זמנים )אי-אפשר לומר: *תנורתי אתמול, אתנור מחר(. נכיר את סימני ההיכר של שמות העצם. כינויי שייכות וצירופי "של" סימן ההיכר המובהק של שם העצם הוא הוספת המילה "של" - הלחם שלי, הבצק שלכם, המזון שלהם, או הוספת כינויי שייכות - לחמי, בצקכם, מזונם. רק לשמות עצם אפשר להוסיף של וכינויי שייכות. את המשמעות של שייכות אפשר לבטא בעברית בדרכים שונות. אחת הדרכים היא הבעת השייכות בצורה של כינוי, המחובר אל סופו של שם העצם. למשל: בנו - הבן
|
|